המשך דבר העורך

שנים אחדות אחרי נשואי ה'חפץ חיים' רבי מאיר ישראל הכהן מראדין זצ"ל, בתקופה זו הוא חי בעני ובדוחק רב, אשתו היתה קונה מדי יום לחם ישן אצל האופה במחיר מוזל ובהקפה, לחם זה היתה מגישה לבעלה עם כוס קפה, והוא היה שורה את הלחם בקפה ואוכלו.

באחד הימים הגיעה הרבנית אל האופה כדי לקנות לחם והלה סרב למכר לה בטענה שהצטבר חוב גדול, 'עד שלא תפרעי את החוב' אמר לה האופה 'איני מוכן למכר לך לחם'.

הרבנית שבה לביתה במפח נפש ולבה היה דוה עליה, היא הגישה לבעלה כוס קפה בלי לחם, ומיד פרשה לקרן זוית ופרצה בבכי מר. בתו של ה'חפץ חיים' שהיתה נוכחת למחזה קורע לב זה, ספרה לרב מפוניבז' אודות תגובתו של אביה.

תחלה כך ספרה אבא שתק ולא הגיב, אולם כעבר כמה דקות הכה בחזקה על השלחן, ואמר בקול: שטן שטן אני יודע מה אתה רוצה! אתה רוצה שאסגר את הגמרא ואפסיק ללמד, דע לך שלא אשמע בקולך.

ואנו יודעים דבר נוסף שאלו היה שומע בקולו, לא היינו זוכים לחבור האדיר של 'משנה ברורה' היינו חסרים את 'חפץ חיים הלכות לשון הרע' את 'לקוטי הלכות' על סדר קדשים כמו כן לא היו יוצאות לפעל כל פעילויותיו הענפות, ולא היו אלפי תלמידיו שהפיצו תורה בעולם, זאת אנו יודעים היום, אבל כאשר ארע המעשה שהזכרנו רק אחד ידע זאת בברור 'השטן' ולכן עשה מה שעשה כדי למנע את התרומות הכבירות שעתיד היה ה'חפץ חיים' לתרם לעולמו של הקדוש ברוך הוא.

בתחלת הספר 'מסלת ישרים', כשהוא עונה על השאלה מה חובתו בעולמו הוא כותב: נמצינו למדים, כי עקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקים מצוות ולעבד ולעמד בנסיון. הנסיון הוא עקר התפקיד של האדם בעולם הזה!

מכאן, שהנסיונות באים על מנת לרומם ולחשל אותנו ולגרם לנו להתפלל ולהתקרב יותר אל ה' יתברך.