"ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (ט"ו, ל"ח) - סימני החלזון

אחד הנושאים העקריים בסגית חדוש התכלת הנו מהותם של סימני החלזון המפזרים בתלמוד הבבלי, הירושלמי, במדרשים, ברמב"ם ובראשונים, ומדת התאמתם לבעלי החיים שזהו כחלזון בזמנינו, מהחלזון היו מפיקים את צבע התכלת.

בספר 'שפוני טמוני חול' מונה בעל התכלת י"א סימנים שהוציא בגאונותו המפליאה ובבקיאותו העצומה מחז"ל והראשונים. ואלו הן: א. דומה לים, שמראה גוף החלזון כעין התכלת.

ב. דומה לדג בכך שבשרו רך והלוכו במים על ידי סנפיריו.

ג. יש בו גידים ועצמות.

ד. הוא נושא על גופו קלפה ולבוש הגדל עמו.

ה. מראשו יוצאים פתילים כפופים, כמין אנקלאות ויתדות כפופים העשויים בראש שלשלת הכלים שתולים אותם על הכתל. ו. יש בו פתילים ארכים כדמות נחש ועליהם כמין יבלות אדמות מפצלות פצלות רבות בתאר בשר.

ז. דמו שחר כדיו. ח. דרכו לתקע ולחפר עצמו בארץ.

ט. נמצא בו שני מיני דמים.

י. עקר גדולו בים, ועולה גם על היבשה וחי שם.

י"א. החלזון גופו אטום מעטף במעטפה ואין יוצאים ממנו אברים בעלי עצמות.

סימנים אלו עמדו בפלמוס ההלכתי שהחל לפני כ-130 שנה בשאלת זהוי 'דיונון הרוקחים' כחלזון התכלת. יש שחלקו על חלק מהסימנים הנזכרים, או שפרשום באפנים אחרים.