מהי כנסת הגדולה? – מושגי יהדות

כנסת הגדולה

היה בית דינו של עזרא הסופר, ששימש כמוסד העליון של חכמי ישראל מימי עזרא ונחמיה ועד אמצע כהונת שמעון הצדיק, באמצע כהונת שמעון הצדיק הפך המוסד לסנהדרין.

בגלות בבל התבוללו רבים מהגולים ונשאו נשים נוכריות. עם הקמת בית המקדש השני ולאחר ביאת עזרא ונחמיה, ראו צורך לתקן מספר תקנות הכרחיות וסייגים כדי שהתורה תמשיך להישמר על ידי העם. לשם כך הקימו עזרא ונחמיה, בשנת עשרים למלך ארתחשסתא, את הכנסת הגדולה, בה חברו כל חכמי ישראל בתקופה זו, וביחד היוו את בית הדין הגדול, הסמכות העליונה בענייני הדת. לא נודע לנו זהותם של כל אנשי כנסת הגדולה. אך בין הבולטים שבהם היו: עזרא, חגי הנביא, זכריה הנביא, זרובבל בן שאלתיאל, מרדכי היהודי, נחמיה בן חכליה, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, שמעון הצדיק.

בתלמוד מובא כי טעם כינויים "אנשי כנסת הגדולה" נובע משום שהחזירו עטרה ליושנה, בנוסח ברכת ברכת אבות, שמשה אמר בשבח הא-ל "הָאֵ-ל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא", וירמיה ודניאל הורידו משבחו, ואנשי כנסת הגדולה חזרו ותיקנו את שבחו בנוסח התפלה

כינוי נוסף מקובל לאנשי כנסת הגדולה הוא "סופרים", וכמובא במדרש תנחומא: "אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה, ולכן נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודרשו אותו". ולרוב הדעות המונח "דברי סופרים" מתייחס אליהם.

תקנותיהם

הפעולה הראשונה שתקנו עזרא ובית דינו הייתה גירוש הנשים הנוכריות האסורות מן התורה. ועשו הרבה סייגים בעניין זה. תקנות נוספות היו: ימי הפורים וקריאת המגילה וכל מצוות פורים, חביטת הערבה בהושענא רבה.

עוד תקנו נוסח התפילות הקבועות והברכות, מפני שעד דורם לא היו מתפללים בסגנון אחד, וקראום חז"ל "מטבע שטבעו חכמים" שהמשנה מהם לא יצא ידי חובתו.

כתיבת ספרי הקודש וחתימת התנ"ך

חז"ל אומרים כי אנשי כנסת הגדולה כתבו את ספרי יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר. באשר ליחזקאל ותרי עשר ודניאל קיימת תמימות דעים כי תפקידם של אנשי כנסת הגדולה היה בעיקר סידורם והגהתם, שהרי לשון הנביאים מתאפיין בייחודיות לכל נביא, ולא שינו מלשון הנבואות, אלא הגיהום וסידרום כל פרשה ופסוק במקומם. אולם לגבי מגילת אסתר, בפרט מלשון המגילה בסופה, הסיקו חוקרים מסוימים כי מרדכי ואסתר לא כתבו כלל את המגילה, כי אם אנשי כנסת הגדולה בתקופה מאוחרת יותר, לאחר פטירת מרדכי. ואחדים מן החוקרים אף אחרו את זמן הכתיבה לימי החשמונאים. אולם רבי יצחק אייזיק הלוי, הוכיח מלשון המגילה כי מרדכי ואסתר כתבוה – עד (פרק ט' פסוק כ"ב), ואילו אנשי כנסת הגדולה המאוחרים יותר המשיכו אותה עד סופה.

על פי חז"ל, חתמו אנשי כנסת הגדולה את התנ"ך לאחר שנפסקה הנבואה, ומאז לא נכתב עוד ספר כתורה שבכתב. הספרים שנכתבו לאחר מכן נחשבו כ"ספרים החיצונים" שאין ראוי לקרוא בהם. זאת בניגוד לדברי החוקרים שאחרו את חתימת התנ"ך לתקופת יבנה.