"שלח לך אנשים ויתרו..." (י"ג, ב) - הקדוש ברוך הוא נוהג עם האדם כפי מה שהאדם בוטח בו וסומך עליו

וברש"י: 'שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח'. וה'כלי יקר': דבר אחר לכך פרט אנשים, לפי שאמרו רז"ל (במדרש ילקוט שמעוני פנחס תשעג, כ"ז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י"ד, ד') והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחזה (שם כ"ז, ד') ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים וזהו שלח לך לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלח נשים כאמור.

ויתרו את ארץ כנען, מצינו ג' לשונות בענין זה ויתורו, ויחפרו, וירגלו, כי ישראל אמרו (דברים א', כ"ב) 'נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ', והקדוש ברוך הוא אמר 'ויתרו את ארץ כנען'. ובמרגלים כתיב (שם א', כ"ד) 'וירגלו אותה', לפי שג' דעות היו באותה עצה כי הקדוש ברוך הוא אמר ויתורו, שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקדוש ברוך הוא להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמו שכתוב (שמות ג, ח) 'ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה'. וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא שמחכים (מסכת בבא בתרא קנ"ח:) כי זה הכנה אל האדם לבוא על ידו לכלל הטובה האמתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה, ח). אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה ועל כן אמרו ויחפרו, שיש במשמעתו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה.

אבל מכל מקום לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית. והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר וירגלו אותה. כי רגל לשון רכיל כמו שפרש רש"י על פסוק 'לא תלך רכיל' (ויקרא י"ט, ט"ז).

גם יתכן לפרש מה שהקדוש ברוך הוא אמר "ויתורו". כי באמת הארץ ההיא ראש לכל הארצות על ידי כמה מעלות טובות כפולות שיש לה ביתר שאת על כל שאר הארץ.

וכן מביא במדרש ילקוט שמעוני (י"ג, תשמ"ג) על ארץ ישראל פסוק 'וראש עפרות תבל' (משלי ח', כ"ו) והמה עשו בהפך זה (אמרו להפך) לומר שהיא פחותה מכל הארצות כי 'ארץ אכלת יושביה היא'. והורידוה ממדרגת הראש אל מדרגת הרגל לכך נאמר 'וירגלו אותה'. שעשו אותה למדרס רגל, כרגל זה הפחות שבכל הגוף ובאמת היא ראש לכל הארצות כי מטעם זה נאמר בכמה מקומות לשון עליה בהולך לארץ ישראל, ועל זה אמרו 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'. מצינו נתינה לשון שביקה כמו 'ולא יתן אתכם מלך מצרים להלך' (שמות ג', י"ט). תרגומו ולא ישבק, כך אמרו כאן נשבק הראש אותה ארץ שאתם אומרים כי היא ראש לכל הארצות ונשובה מצרימה אף על פי שהם אומרים שהיא למטה ממדרגת ארץ ישראל.

ראוי להבין מהו הטעם שמצד אחד הקדוש ברוך הוא נתן למשה רבנו רשות לשלח, ומצד שני לא צוה אותו לשלח, והרי ממה נפשך, אם יש בזה תועלת - למה לא נצטוה בצווי גמור לשלח, ואם אין בזה תועלת - למה נתן לו רשות לשלח? ונראה שבאמת לא היה צרך בשליחת המרגלים, מאחר שהקדוש ברוך הוא הבטיח לעם ישראל שיתן להם את הארץ, היו רשאים לסמך על הקדוש ברוך הוא ולא לשלח מרגלים, אלא שבפעל היה הדבר תלוי במדת הבטחון של עם ישראל. אם עם ישראל היו בטוחים בהקדוש ברוך הוא שיתן להם את הארץ מבלי לחשש ממלחמה - היתה הארץ נכבשת לפניהם גם בלא שליחת מרגלים, אך אם לא היו בוטחים בקדוש ברוך הוא אלא בכוחות עצמם - לא היתה הארץ נכבשת ללא מרגלים, כי כלל גדול בהנהגת הקדוש ברוך הוא: אם אדם סומך על כוחות עצמו ושוכח מהקדוש ברוך הוא - אין הקדוש ברוך הוא עושה לו נסים להושיעו - גם אם מהדין ראוי היה לקבל את שהבטח לו, ולכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'שלח לך' - לדעתך, והיינו שהדבר מסור בידך לפי מצב הבטחון של עם ישראל, וכאשר ראה משה שאין ישראל סומכים על הקדוש ברוך הוא אלא מבקשים מרגלים, כפי שנאמר (דברים א', כ"ב) 'נשלחה אנשים לפנינו' - שלח להם מרגלים, שההנהגה משמים תהא כפי מדת בטחונם בהקדוש ברוך הוא, כנאמר (תהלים ל"ג, כ"ב) 'יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך', חסד הקדוש ברוך הוא - הוא כבטחון האדם בהקדוש ברוך הוא, וכבטחונו - כך זוכה שהקדוש ברוך הוא יפעל עבורו ללא השתדלות מצדו. [רבי משה שטרנבוך שליט"א]