"ויקח משה את כסף הפדיום" (ג', מ"ט) - גומל לאיש חסד כמפעלו - ספור

רבי אפרים רוטשילד שליט"א ספר מעשה מפלא על רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א כפי שהעיד בעל המעשה על עצמו: לפני מספר שנים חלה רבי מיכל במחלה קשה במעיו. כדי להציל את חייו קבעו הרופאים שעליו לעבר נתוח קשה, שבסיומו ספק גדול אם יוכל לאכל בדרך טבעית כשאר האדם.

רבי מיכל שמע זאת ולא ידע את נפשו מרב פחד וחרדה. איך יוכל לחיות במצב נורא שכזה...

בני המשפחה נסו להרגיע את רוחו ולהפיס דעתו אך לשוא. ככל שהתקרב מועד הנתוח כך גברו הפחד והחרדה.

והנה הגיע יום הנתוח, ולתדהמתם הרבה של בני המשפחה התעורר רבי מיכל משנת הלילה שלפני הנתוח, כשהוא שלו ורגוע לחלוטין ואף הקרין אופטימיות ושמחה.

כשהרגיש בפליאתם ספר מעשה מדהים שארע לו הלילה, אך תחלתו לפני כ-40 שנה: רבי מיכל שמע על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שכידוע היה מבקר חולים ומצרעים במסירות רבה, ולא נמנע מכך בשל חשש מהדבקות. רבי מיכל החליט שגם הוא יעשה מעשי חסד בהקרבה אישית, והיה מבקר בקביעות במושב זקנים כדי לסיע לכל מי שנזקק לעזרה.

והנה, באחד הבקורים פגש בזקן שבור ורצוץ בוכה במר נפש. שאלו רבי מיכל: על מה ולמה אתה בוכה כל כך? 'ממילא לא תוכל לעזר לי'... השיב הזקן. אך רבי מיכל לא הרפה עד שגלה לו הזקן כי הוא חולה מאוד במעיו וצריך לעבר נתוח להצלת חייו, אך הנתוח עולה סכום כסף גדול ואין לו מאומה, וגם הבנים שלו מתעלמים, בטענה שאין בידם לעזר...

הזקן בכה כי אינו יודע מאין יבוא עזרו. הרגיע אותו רבי מיכל והבטיח לו שהוא ידאג להוצאות ויסדר את כל מה שצריך.

באותה תקופה קבל רבי מיכל מלגה מהכולל בסך 50 לירות ישראליות לחדש, ועלות הנתוח עמדה על 300 לירות ישראליות. רבי מיכל נטל על עצמו חובות ושלם מכספו את הוצאות הנתוח של אותו זקן. לאחר זמן נפטר הזקן לבית עולמו ורבי מיכל שכח מכל הספור, אך בלילה שלפני הנתוח הופיע לפתע אותו זקן בחלומו של רבי מיכל ואמר לו: 'לא שכחתי את כל מה שעשית למעני. בקשתי לפני כסא הכבוד שירחמו עליך בזכות החסד שעשית עמדי וישלחו לך רפואה. באתי לבשר לך כי אין לך מה לפחד. לא יאנה לך כל רע והכל יעבר בהצלחה'!...

סים רבי מיכל: אני בטוח בבשורת הזקן ולכן נרגעתי לחלוטין. לאחר הנתוח ספר הרופא כי בדרך נס הנתוח הצליח מבלי לפגע במקום בו חששו בתחלה כי יגרם לתוצאה הקשה. רבי מיכל החלים וחזר לאיתנו ושב לאכל כאחד האדם! [על פי עלון איש לרעהו]