"ואלה תולדות אהרן ומשה" – המלמד את בן חברו תורה, עשירית מהזמן ללימוד אחרים, ורבי פרידא – פרשת במדבר

ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ה' את משה בהר סיני (ג א)

ביאר מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: רש"י כתב: "ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

לפעמים אדם אומר לעצמו הרי חיי קודמים לחיי חברי, ואם כן מדוע שאלמד את בן חברי תורה, והרי על ידי זה מתבטל אני מתלמודי וחיי קודמים לאחרים... על כך הביא מרן רבינו את חידושו הגדול של בעל 'האגרות משה' זצ"ל הכותב, שעל אף שחייך קודמים, על כל פנים מחוייב האדם להפריש 'עשירית' מזמנו כדי ללמד גם לאחרים תורה, ואפילו שעל ידי זה מתבטל קצת מלימודו.

ורבינו בספרו 'ענף עץ אבות' מביא ראיה לדבריו מגמרא מפורשת. ואלו הם דבריו:

במסכת עירובין (נד:) איתא, 'רבי פרידא' היה לו תלמיד שהיה שונה לו משנתו בכל יום ארבע מאות פעמים, ורק אז היה לומד המשנה.

יום אחד באו אל רבי פרידא והזמינוהו לדבר מצוה, ושנה לתלמידו כרגיל, אך לא הבין, אמר לו, מפני מה לא הבנת היום? אמר לו, משעה שאמרו לכבודו שהוא מוזמן לדבר מצוה, חשבתי שהיום לא יוכל כבודו ללמדני כל כך פעמים, והסחתי דעתי מן הלימוד, ולכן לא הבנתי. אמר לו רבי פרידא, תן דעתך ותלמד מחדש, כי לא אלך עד שתלמד ותבין המשנה, שנה לו עוד ארבע מאות פעם, ולמד...

יצאה 'בת קול' ואמרה לו, הגידה נא לנו מה שכרך, האם תרצה שיוסיפו לך שנות חיים עד ארבע מאות שנה, או שתזכה אתה וכל הדור שלך לעולם הבא? אמר, אני מעדיף לזכות בחיים העולם הבא אני והדור שלי, אמר להם הקדוש ברוך הוא, תנו לו זו וזו. ע"כ.

ומכאן ראיה למה שכתב בשו"ת 'אגרות משה', שאף על פי שגם לענין תלמוד תורה אומרים חייך קודמים לחיי חבירך, מכל מקום חייב להפריש עשירית מן הזמן שלו ללמד גם אחרים, אף שמתבטל קצת מלימודו.

"ואברהם זקן בא בימים"

נציין סיפור מעניין שהביאו רבינו באחת מדרשותיו, בו אנו רואים כמה גדולה מעלת המלמד תורה לרבים... ואלו הם דבריו של מרן רבינו.

הנה אברהם אבינו השיב אלפים ורבבות לאמונת ה' וזהו שכתוב "ואברהם זקן בא בימים", וכמו אברהם אבינו שזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלוייה בו, כמוהו כל מי שמזכה את הרבים ומחזירן בתשובה, זכויותיהם של השבים להשם – נזקפות אצלו.

מעשה בחכם אחד שהציעו לו לומר שיעור בפני אברכי 'כולל', ופחד מלחץ הציבור, והלך להתייעץ עם ה'חפץ חיים'. אמר לו ה'חפץ חיים': כמה זמן למדת היום, עד עתה? אמר לו הרב, למדתי כשעתיים... אמר לו ה'חפץ חיים' אני למדתי 50 שעות! וכיצד, כיון שאני מלמד 50 איש, נחשב הדבר כאילו למדתי 50 שעות. הבין אותו אברך כי ודאי שכדאי לו לזכות ללמד אנשים אחרים ולזכות בתורתם... וזהו "בא בימים", שזכה אברהם אבינו גם בימיהם של האנשים שהכניסם תחת כנפי השכינה. שהימים שלהם נחשבים כשלו...

ומה טוב לאברכים הלומדים תורה, שזכותם רבה, והולכים ומלמדים תורה לאנשים ותלמידים, שהתורה נזקפת לזכותם. (משולחנו של מרן)