"איש על דגלו באתת לבית אבתם..." (ב, ב)

מובא במדרש רבה (שיר השירים פרק ו') על הפסוק 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה': כשירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו כתות כתות של מלאכים, מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, מיד התאוו ישראל.

הענין, כמו שבגשמיות הדגל הוא סימן שיתקבצו אליו הנפזרים (כפי שמובא ברש"י) וביותר במלחמה - שהנפרד לא יאבד ויוכל לשוב אל מחנהו בכל עת, כמו כן הוא ברוחניות. והנה כתיב (שיר השירים ב') 'ודגלו עלי אהבה', ודגל הוא לשון חבור - שיהיה תמיד דבוק באהבת ה', וזה שראו ישראל מיכאל ודגלו, כי המלאכים אינם נפרדים אלא עומדים תמיד במדרגתם, וזה שהתאוו ישראל שאפלו בעת עיסוקם בענינים חמריים - ישאר לבם דבוק באהבת ה', ולא יהיה ביכלת החמריות להאפיל את אור האהבה. ['שם משמואל' תר"ע]