מויתור לא מפסידים, רק מרויחים – סיפור על בר מצוה וגורל

בן תורה מופלג מאחת מקהילותיה של בני ברק נשא בשנת תשס"ג את בת-גילו. בני השכונה יודעים לספר שההצלחה האירה את פניה לבחור זה באופן יוצא מן הכלל, בכל העניינים, הן בלימוד, הן במציאת השידוך, הן בכל ענייני החתונה וכו'.

נדמה היה שבכל דבר שבו הבחור הזה נוגע, ההצלחה באה אחריו... חבריו לספסל הלימודים תיארו את הצלחתו בלימודים, ובני משפחתו האריכו בתיאור הסייעתא דשמיא המיוחדת שהיתה לו בענין השידוך. היו שהתפלאו על כך, ולא ידעו מה זכותו של חתן זה, וביקשו לברר את הדברים.

את התשובה לכך סיפק רבה של השכונה ההיא, שגם הוא לא חסך בתיאורים אודות ההצלחה של החתן, ואמר שמי שמתפלא על ההצלחה הנדירה לה זכה, צריך לילך שמונה שנים אחורנית, בעת שהתכונן לקבל עליו עול תורה ומצוות. הרב סיפר, שבבית הכנסת שהתפלל לא רבים ידעו מכך, שהיו אז שני נערים שיום הבר-מצוה שלהם חל באותה שבת, וברור היה שאחד מהם יצטרך לוותר.

"הם באו אלי", כך סיפר, "ופסקתי להם לעשות גורל. השניים עשו כהוראתי, והבחור שהזכרנו, זכה בגורל". כל בחור רגיל, גם אם לא היה שמח לאידו של השני, אבל היה מביע שביעות רצון מכך שהוא עלה בגורל. לא כך עשה החתן שלנו. מיד לאחר שהתברר שהוא הזוכה, נודע לו שהנער השני יצטרך בעקבות כך לנדוד לבית כנסת מרוחק.

כיון שגם כל בתי הכנסת האחרים בשכונה, היו תפוסים בשמחות אחרות, והיה עליו ללכת לבית כנסת אחר, מחוץ לשכונת מגוריו, במקום שלא מכירים אותו. החתן שלנו, ידע שהנער שלא זכה בגורל, הוא נער רגיש מאוד, והדבר יקשה עליו, ולכן החליט שמחר בבוקר יודיע לחברו שהוא מוותר, ומעניק לו את הזכות לעלות לתורה בבית הכנסת שלנו, וכך עשה.

למותר לציין את שמחתו של הנער השני בעל הלב הרגיש, פניו אורו משמחה, והוא לא גמר להודות לחברו על הוויתור הגדול שעשה למענו.

"אני", המשיך רבה של השכונה, "החלטתי לעקוב אחרי הנער, ולראות כיצד ישלם לו הקב"ה על הוויתור הזה... ויכול אני להעיד שמאותו יום ואילך, הוא הפך לאדם אחר!!! כל מה שעשה הצליח, כל מה שרצה השיג, הן בלימודים והן בכל הענינים האחרים, עד שקיבל גם בסייעתא דשמיא נדירה את השידוך הנוכחי, שהמקורבים לסיפור יודעים היטב איזו סייעתא מלעילא היתה כאן מתחילה ועד סוף".

"אני אישית", סיים הרב, "בטוח שההצלחה שלו הגיעה בשל הויתור שעשה אז לחברו. כי ההצלחות שלו הן ממש לא טבעיות, וברור שיושב מרומים רצה לשלם לו את שכרו בכפל כפליים".

ומה שצריך לזכור ולהוסיף הוא, שהדבר אינו קל. כן, כל אחד רוצה להגיע למצב שבו כל אשר יעשה יצליח, אבל יש לדעת שכדי להגיע לכך, הקב"ה דורש משהו מן האדם! (האמנתי כי אדבר)