"ולא יגעו אל הקדש" (ד, ט"ו) - ספור

הנה יש אש רוחנית - אש של תורה, ויש אש גשמית - ששורפת ומכלה. במקום שיש בו קדשה - האש לא שורפת. היא תלך מסביב ולא תזיק כלל. מקום ששומרים בו על השבת הוא "אש קדש"! מקום שבו לומדים תורה - האש עולה השמימה. מעשה מדהים ספר רבי שלום קרלינסקי שליט"א: הישוב 'בית מאיר' שוכן כלו בתוך צמחיה ועצים רבים מעטרים כמעט כל פנה בו. ועל כן שרפה קלה הפורצת בישוב עלולה לסכן את חייהם ורכושם של כל התושבים. בית המדרש שלנו נמצא ברחוב 'הבית והברוש', ואף הוא מקף בעצים וצמחיה לרב. לפני מספר שנים פרצה שרפה קשה בישוב, והחלה לכלות בתים שלמים בזה אחר זה. כאשר התקרבה האש בעצמה אל בנין הישיבה, חמי היקר, הגר"צ כהנא זצ"ל, סרב להתפנות מהמקום ואמר כי כבר אמרו רז"ל כי השרפה מגיעה בעקבות חלול שבת, ולכן במקום בו שומרים את השבת - אין מה לחשש שתגיע האש. היתה זו סכנה אימה, אך הוא, בתקף אמונתו, נשאר ללמד בישיבה, בעוד הוא רואה את הלהבות האדירות המתקרבות בצעדי ענק. והנה, כאשר הגיעו להבות הענק סמוך לישיבה, נשמע קול פיצוץ עז. בריכת השחיה הצמודה לישיבה נבקעה מרב החם, והמים הרבים כבו ועצרו את האש מלהתקרב לישיבה.

כיום אותו מבנה משמש כבית מדרש לאברכים מפלגים היושבים ועמלים בתורה הקדושה במשך כל השבוע יומם וליל, כשהם שבים לביתם רק בסוף השבוע.

בשנת תשע"ז פרץ גל הצתות במספר אזורים בארץ. השרפות הצתו על ידי מחבלים ימח שמם, ושוב - שרפה נוראה פרצה בישוב 'בית מאיר'. האש התלקחה בשניות, תוך כדי שהיא מכלה ומאבדת ממון רב ערך ובתים שלמים שנשרפו כליל, ורק בנסים גלויים לא היו אבדות בנפש. בקשר הפנימי הודיעו כי כל הישוב בוער ויש לעשות הכל כדי להנצל.

האברכים היקרים החליטו כי הם בטוחים שגם הפעם האש לא תגיע לישיבה, שהם בוטחים בכוחה של התורה לשמר ולהגן עליהם מכל צרה. להבות האש הגיעו לגבה של 20 מטר, צמודים לישיבה. האש התפשטה למחסן הסמוך לישיבה הנקרא 'בנים' ואשר מכיל צעצועים לילדים ושרפה אותו.

כוחות ההצלה שהגיעו למקום דקות ספורות לפני כן, פנוי מיד את לומדי בית המדרש כשהם מודיעים להם ברורות כי בלהבות בסדר גדל כזה אין סכוי בעולם שהבתים שסביב האש ישארו שלמים, וטענו שבית המדרש כבר עומד לעלות באש, ולראיה - הנה נשרף מחסן הצעצועים ואף גלרית ציורים שהיתה במרחק מטרים ספורים משם. האש התקרבה לבנין הישיבה משלשת פנותיו ברחוב הבית והברוש ו... נעצרה! קשה לכם להאמין? בואו וראו כיצד כל הקרקעות הצמודות במרחק מטרים ספורים שרופות ומפחמות, בעוד בנין הישיבה עומד על תלו אפלו בלי מעט פיח שחר. אין זה אלא קדוש ה' עצום, כיצד כוח התורה של אברכי הכולל עצר את האש בארח פלאי, ללא שום עזרה וסיוע של כוחות הכבוי והצלה שכלל לא יכלו להגיע למקום כדי לכבות את השרפה. האש פשוט נעצרה לבד! אף אחד לא כבה אותה!

'כשאני מגיע למסר שעור בבית המדרש' ממשיך רבי שלום קרלינסקי: 'אני נרגש עד דמעות לראות כיצד השם יתברך מנהל את עולמו בצורה מפלאה, כיצד יתכן שגלרית ציורים, הממקמת מטרים ספורים מהישיבה שרופה ללא כל זכר, בעוד שהישיבה עומדת ללא כל פגע?! הדשא של הישיבה נשאר ירק כשכל השדות הצמודים לו שרופים לחלוטין! האין זה מרגש לראות כיצד השם יתברך שומר על לומדי התורה ומקימי מצוותיו? שום דבר לא קורה סתם בעולם. האש לא שורפת בכל מקום אלא רק היכן שהיא נשלחה אליו. הבריאה מעידה על קיומו של השם יתברך. ['ברכת דוד']