בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ · עלון 763 · פרשת וארא
"והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" (ו', ו') - 'מתי יבוא המשיח' - ספור
בקהלות ישראל היה נהוג שבן תורה לאחר שהקים את ביתו היה סמוך על שלחן חותנו למשך תקופה ואוכל אצלו 'קעסט' (הסכם בין החתן לחותן שאחרי החתנה החתן ישב ללמד תורה והחותן מממן את הזוג). כמו כן, לפני החתנה היה החותן מתחיב על סכום מסים כנדוניה לחתנו, כדי שבבוא היום, לאחר שיעזב את שלחן חותנו, יהיה לו ממה להתקים. בינתים היה הכסף מפקד בכספת אצל אחד מעשירי העיר, העשיר היה נאמן על כספי הנדוניה, ובינתים היה רשאי להשתמש בכספים אלו להגדיל את עסקיו.
היה בחור שהיה סמוך על שלחן חותנו ונהנה מ'קעסט' הגון. יום אחד, בלי שום סבה נראית לעין, הגיע החתן אל חותנו ובקש ממנו לגשת אל העשיר ולהוציא ממנו את הנדוניה.
תמה החותן: "מה קרה? האם אתה זקוק לכסף? הרי אתה סמך על שלחני! וכי יש לך תכניות לפתח איזה עסק"?
השיב החתן: "לא, אין לי שום תכנית לפתח עסק, ברוך ה' אני שוקד על התורה, ובכל זאת אני רוצה להעביר את הסכום לרשותי". תמיהתו של החותן גברה: "אם אין לך צרך בכסף, מדוע להוציאו מיד העשיר? לעשיר יש דרכים לשמר על הכסף, ואף להשביח אותו על ידי עסקיו המסעפים. אם הכסף יעבר אליך, היכן תשמר אותו? מי ערב לך שלא ישדדו אותו ממך ותשאר חסר כל"! אך החתן עמד על שלו: "זהו סכום שנתן לי כנדוניה, וזכותי לדרש אותו לעצמי".
לא נותרה לחותן בררה, הוא הלך אל העשיר ובקש להוציא את הפקדון שהפקד אצלו. תחלה נסה העשיר להניאו מכך, אך החותן הנבוך הסביר לו שהוא נאלץ לעשות זאת בגלל דרישת חתנו. הבין העשיר כי כלה ונחרצה עמם לדרש את הפקדון, הלך למקום המחבוא, הוציא משם את כספי הנדוניה ומסרם לחותן, והוא מסרם לחתנו.
כמה ימים לאחר מכן פרצה שמועה בעיר: העשיר הגדול פשט את הרגל! השמועה עשתה לה כנפים והתפשטה במהירות כאש בשדה קוצים. כל העיר היתה כמרקחה, מאות מתושבי העיר הפקידו אצל העשיר את מיטב כספם, והכל ירד לטמיון! אך משפחה אחת בעיר היתה רגועה ושלוה, קריסתו הפתאומית של העשיר לא השפיעה עליה כלל... היה זה החותן וחתנו, שברגע האחרון הציל את ממונו.
הלך החותן אל חתנו ואמר לו בהתרגשות: "כעת אני מבין מדוע דרשת ממני שאוציא את כספי הנדוניה מידי העשיר. ידעתי שלקחתי חתן תלמיד חכם, אך לא ידעתי שלקחתי צדיק בעל רוח הקדש"...
אמר החתן לחותנו: "תנוח דעתך, לא נביא אני ולא בן נביא, ואני רחוק מצדקות ומרוח הקדש"...
"אם כך", תמה החותן, "מנין ידעת שהעשיר עומד לפשט את הרגל? הרי העשיר הסתיר זאת מכלם, כדי שלא יצבאו על ביתו וידרשו את כספי הפקדונות". השיב החתן: "אגלה לך, בשבת אחר הצהרים הלכתי כהרגלי לבית המדרש, בדרך פגשתי את העשיר מטיל עם אשתו, לפתע אני שומע את העשיר נאנח אנחה כבדה ואומר: מתי כבר יבוא המשיח. חשבתי בלבי: לעשיר הזה לא חסר מאומה, ובשביל מה הוא צריך את המשיח?... אלא ודאי עומד הוא לפשט את הרגל".
אחת השאלות הראשונות שישאלו את האדם בבית דין של מעלה היא: "צפית לישועה"? (שבת ל"א.).
'צפית' - מלשון צופה. הצופה עומד על הר גבוה ומסתכל למרחק, לראות מתי הוא מגיע. נו, מה נענה על השאלה "צפית לישועה"? בואו נהיה כנים עם עצמנו: האם אנחנו באמת מצפים למשיח? מדוע אנחנו רוצים אותו? כל אחד חושב על הצרה הפרטית שלו ואומר בלבו: אני לא יכול יותר, הלואי שיבוא המשיח ויגאל אותי מהצרה הזו... האם זה נקרא שמצפים למשיח?! האם תכלית ביאת המשיח היא כדי להוציא אותנו מהמינוס בבנק, או לפתר לנו את הסכסוך עם השכן ?... לא זה נקרא "צפית לישועה"! [יחי ראובן]