"והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים" (ז, ג) - סבת האותות והמופתים

הגאון רבי ישראל קניבסקי זצ"ל (ב"חיי עולם" חלק א' פרק ט"ו) כתב: "והנה כל האותות והמופתים שעשה השם יתברך במצרים על ידי משה רבנו עליו השלום, היה בכדי לפרסם שהבורא יתברך שליט בעולמו ומושל בכל, כפי שכתוב (שמות ט'): "כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ".

ולכן היו מכות רבות ושונות, אף על פי שבמכה אחת אפשר היה להכניע את פרעה, שתתמיד המכה ההיא עד לבלי נשוא.

במכת דם - ראו שה' יתברך שליט על המים; וכן בקריעת ים סוף מימי הים נצבו כמו נד, והמים להם חמה מימינם ומשמאלם.

במכת צפרדע - ראו שה' שליט על הבריות שבמים (כפי שכתוב: "ושרץ היאור צפרדעים").

במכת ערוב - ראו שה' שליט על חיות הארץ.

במכת ארבה - ראו שה' שליט על הבריות המעופפות, שכלם עושים רצונו וגזרתו: נגזר שיבואו בהמוניהם להשחית במצרים - באו, ולגשן, מקום מושב בני ישראל, לא העז אחד לבוא, ואת הגבול שמרו כלם, כי כן פקד בורא עולם.

מלבד שראו שהבורא שליט על הבריות המעופפות - ראו שהבורא שליט על הרוח, כי הארבה בא ברוח קדים עזה. וכשהעתיר משה להסירו, נעתק והלך ע"י רוח ים חזקה.

במכת דבר - ראו שה' שליט על חיי בעלי חיים: נגזר על מקנה מצרים שימותו, וממקנה בני ישראל לא מת אחד. במכת בכורות - ראו שה' שליט על האדם: בכורות מצרים מתו ברגע, כפי שהתרה משה בשם ה', ובכורי ישראל חיו.

במכת כנים - ראו שה' שליט על האדמה והבריות המתהוים ממנה, כי עפר הארץ נהפך לכנים ופגעו במצרים ולא בישראל.

במכת שחין - ראו שבריאות האדם ותחלואיו ביד ה'. גזר שלקו מצרים - ולקו, ובבני ישראל לא פגע השחין, כי הכל בגזרת ה' יתברך.

במכת חשך - ראו שהקדוש ברוך הוא המאיר לארץ, ובגזרתו המאורות מאירים - ובגזרתו לא יאירו, "וימש חשך".

במכת ברד - היו ג' דברים: מטר, ברד ואש מתלקחת "ותהלך אש ארצה" - ראו שהשם יתברך הוא השולח עננים להמטיר על הארץ ובגזרתו נהפכים לברד; וראו שהאש והמים עשו שלום לקים גזרתו יתברך, כפי שפרש רש"י ז"ל.

בזה שהשאילו המצריים את רכושם היקר, "כלי כסף וכלי זהב ושמלת", לאחר שספגו מכות מחמת ישראל - ראו כי הקב"ה שליט על החן, כמו שכתוב: 'וה' נתן את חן העם בעיני מצרים' החן הלזה הכריחם להשאיל, אף על פי ששכלם לא הסכים.

ובפרשת בשלח 'וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש, ויסר את אפן מרכבתיו', ראו שהבורא יתברך שליט על האש ושורף בגזרתו; כי האש שרפה בכל המרכבות, רק האפנים ושאר המרכבה לא נפגעה (וכן בברד: ואש מתלקחת בתוך הברד).

בקריעת ים סוף שמר הים על גזרת הקדוש ברוך הוא לההפך לחרבה עד שיעבר האחרון שבישראל, ולחזר לאיתנו, לשטף ולהטביע המצרים כך שלא נשאר בהם עד אחד (כמבאר בפרשה). כי גזרתו יתברך מתקימת במלואה בלא שום יוצא מהכלל.

"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" - ראו שהשם יתברך משלם מדה כנגד מדה. פרעה גזר 'כל הבן הילוד היארה תשליכהו', והנה פרעה וחילו ומבחר שלשיו טבעו בים סוף.