סיפור: הרמב"ם, האצטגנינים והאי בלב ים – "אין מזל לישראל"

בספר 'דברי מרדכי' להרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל מובא סיפור מופת שאירע עם הרמב"ם.

הרמב"ם, כאשר ברח מספרד והגיע למצרים, ביקש להיפגש עם המלך. אך למרות בקשותיו הרבות לא נענה, ונאמר לו כי עליו להמתין זמן רב עד שיראה פניו.

הלך הרמב"ם ברחוב ושמע 'שייח' אחד שר את שירי המואזין. התחיל הרמב"ם לקללו: "אתה כופר בן כופר!" וביזה אותו. השייח' נפגע מאוד וחמתו בערה בו עד להשחית ומיד התחיל לזעוק והזמין שוטרים למקום.

דברי הרמב"ם עוררו מהומה רבתי, כאשר עם רב זועקים על כי ביזה את השייח' ואת דתם, ומיד הלכו כמה מהם והלשינו למלך שיש יהודי המבזה את דתם. כעס המלך וציווה להביאו לפניו ללא דיחוי.

בינתיים ברח הרמב"ם ונכנס לביתה של אישה. הוא ביקש לשהות בביתה מספר ימים והאישה ניאותה לבקשתו.

ביקש הרמב"ם מהאישה גיגית נחושת מלאה מים כדי לרחוץ בה את רגליו, משהביאה לו האישה את הגיגית, הניח בה אבן וישב על האבן.

כאשר ראתה את מעשיו המשונים התפלאה וחשבה כי הוא מכשף, אלא שתואר פניו ענה בו כי איננו מן המכשפים, ועל כן הניחה לו ולא הפריעה למעשיו.

בינתיים הגבירו השוטרים את החיפושים אחרי הרמב"ם, אך לא מצאו אותו.

מיד קרא המלך לאצטגנינים שלו וביקש שיסתכלו בכוכבים וימצאו את היהודי שביזה וקילל את דתם המוסלמית.

הסתכלו החוזים בכוכבים ואמרו למלך: "אנו רואים אותו יושב על אי בלב ים, והאי מוקף חומת נחושת."

תמה המלך למשמע הדברים, והבין שכנראה אותו אדם פיקח יותר מכל חכמיו ויועציו. הוא ציווה לשלוח כרוז שהמלך מבטיח כי לא יאונה לו כל רע וכי יבוא מיד לארמונו.

יצא הרמב"ם מבית אותה אישה והלך לארמון.

שאל אותו המלך: "היכן היית ומה עשית, שאפילו באיצטגנינים שלי הצלחת לתעתע?"

ענה לו הרמב"ם: "באתי כדי לפגוש את המלך וכיוון שלא נתנו לי, עשיתי מה שעשיתי." וסיפר למלך את כל מה שקרה. שאל המלך: "ומה בקשתך?"

"אני מתמחה ברפואה ורצוני להיות רופאו האישי של המלך." ענה הרמב"ם.

ראה המלך שחכם נדיר לפניו ומיד קיבלו להיות רופאו האישי.

מן המעשה הנ"ל למדנו שהאיצטגנינות אינה עומדת מול ישראל, שהם מעל למזל, ויכולים לטעות בנקל כאשר הם מנסים לחזות את גורלו של אדם מישראל. (ברכת דוד)