מושגים ביהדות: שעות זמניות – איך מחשבים אותן להלכה?

שעות זמניות מוגדרות על ידי חלוקת היום ל-12 חלקים וכן הלילה. בשונה מדרך חלוקת כל היממה ל-24 חלקים. ומכאן ההבדלים באורך שעת יום ושעת לילה. וכן אורך השעה בין עונות השנה. בקצרה: שעות זמניות הן חלקי היום או הלילה. ושעות קבועות הן חלקי היממה.

ביהדות נהוגה שיטת חישוב זו למטרות הלכתיות, והתקבלה על דעת כל פוסקי ההלכה. שעות זמניות משמשות ביהדות לחישוב זמנים של מצוות שונות כמו מועדי התפילות, סוף זמן קריאת שמע, זמן הנחת תפילין, סוף זמן אכילת חמץ ועוד. בקיץ שעה זמנית תהיה ארוכה מ-60 דקות, מכיוון שזמן האור הוא יותר מ-12 שעות, ואילו בחורף השעה הזמנית תהיה קצרה יותר מ-60 דקות, מכיוון ששעות האור נמשכות פחות מ-12 שעות. רק פעמיים בשנה שעה זמנית תהיה שווה לשעה רגילה, בימי השוויון באביב ובסתיו.

נחלקו האחרונים ממתי עד מתי מחשבים את היום, האם משעת הנץ החמה, עד השקיעה או מעלות השחר עד צאת הכוכבים. לדעת הגר"א היום מתחיל בזריחת השמש "נץ החמה" עד שקיעתה, וזמן זה יש לחלקו ב-12 שעות, וכל 1/12 הוא שעה זמנית. אחת מטענותיו היא שאם נחשב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים יהא היום ארוך מהלילה אפילו בימי השוויון באביב ובסתיו. שהרי כדור הארץ חציו מואר וחציו חשוך ואזור הדמדומים הוא המקום שבחצי החשוך עדיין האטמוספירה מוארת. ואם הוא חלק מהיום לא ימצאו יום ולילה שווים באורכם פעמיים בשנה אלא רק בחורף. לדעת המגן אברהם יש לחשב את השעות מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, צאת כל הכוכבים (פרק זמן הזהה להפרש בין עלות השחר להנץ החמה).

להלכה, לעניין קריאת שמע, דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, יש לחשב את הזמנים מעמוד השחר, שהוא זמן קריאת שמע "המגן אברהם" המודפס בלוחות השנה. אולם באמת שמרן רבינו זצ"ל הביא לעומת זאת את דברי הרבה פוסקים שהולכים בדרכו של הרמב"ם, ופסקו שיש לחשב את הזמנים מזמן "זריחת החמה", וכן נראה שסובר רבינו סעדיה גאון (בסידור עמוד יב), שהיה קדמון עוד לפני תקופת הראשונים. ולכן אפילו לעניין זמן קריאת שמע שהיא מן התורה, פסק מרן זצ"ל שבשעת הדחק אפשר להקל כשיטת "הגר"א". וכל שכן לגבי סוף זמן תפלה, שזמנה לא נקבע מן התורה, אלא מדרבנן בלבד, שיש להקל ולחשב את הארבע שעות מזמן זריחת החמה.