"ותעל הצפרדע..." (ח, ב)

המלאך הממנה על הצפרדע, וכן יש מלאך הממנה על הכנים (בעלי התוספות).

מוסר השכל מהצפרדע

'צפרדע אחת היתה, והמצרים מכין אותה, והיא מתזת נחילים של צפרדעים' (מדרש תנחומא).

אמר ה'קהלות יעקב': הדעת נותנת שהיו צריכים להפסיק להכותה כדי לא להרבותם, אלא מדת הכעס אומרת 'הכה! צריך להתנקם בה ולהכותה כראוי'! וככל שהוסיפה להתיז הוסיפו לכעס, וחוזר חלילה. כך יש לעשות בכל מקום שיש מריבה וכעס: אם ישמעו חרפתם ולא ישיבו - ישקע הדבר, אבל אם ישיב לשכנגדו - הרי ישיב לעמתו, וככל שיוסיף להתנקם בו, גם הלה יוסיף לעמתו ככל יכלתו, וסופו כמכת הצפרדעים במצרים! [ברכת פרץ]

צפרדע - הוא נוטריקון 'צפור דעה', שבשעה שהעופות צמאים ובאים לשתות מהנהרות והאגמים, הצפרדעים קוראים ואומרים להם 'בואו ושתו ואל תתיראו', ונראה ללמד מוסר ודעת מהצפרדע, מי שיש לו בור מים בחצרו או מעין בשדותיו, יעשה חסד עם שכניו ועוברים ושבים ויניח להם למלא מים ולא יהיה כועס עליהם, ובפרט כשבאים לצרך שתיה והוא צריך המים לכביסה, או לנקות ביתו, צריך להקדים לאחרים שישתו. ואם יראה זקן או חלש או קטן שאינו יכול לשאב כי הדלי גדול וכבד והבור עמק, ימחל על כבודו וידלה וישקה, ויעשה כנחוניא איש שיחין. וכפי שאמר רבי עזריה: כח הצדקה יש ללמד משלום בן תקוה מגדולי הדור שעשה צדקות בכל יום. היה ממלא חמת מים, ויושב על פתח העיר, וכל שבא היה משקהו ומשיב נפשו, ובזכות זה שרתה עליו שכינה (רבי חיים פאלאג'י: צדקה לחיים תר"ו). שמעתי מהאדמו"ר מגור ה'אמרי אמת' זצ"ל: צפרדע - צפור שיש בו דעה, ומובא במדרש 'דעת המכיר את בוראו': הצפרדע אומרת בקול את שאנו נאמר לעתיד לבוא שירה 'ברוך שם כבוד מלכותו...' היום אנו אומרים זאת בחשאי, ולעתיד יהיה בהתגלות, 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' (לקוטי יהודה מרבי י. א. ליב היינה).

בתיהם של עשירי ומלך מצרים היו עשויים שיש ואבן, היתה הצפרדע אומרת לשיש ולאבן: עשו לי מקום שאוכל לעשות רצון בוראי, והיו נבקעים והצפרדע עולה ונכנסת ועושה שליחותה.