איך יודעים אם דג כשר?

המקור בתורה

״את זה תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים – אותם תאכלו״ (ויקרא יא, ט). המשנה (נדה נא ע״ב) מוסיפה: ״כל שיש לו קשקשת – יש לו סנפיר, ויש לו סנפיר – ויש שאין לו קשקשת״.

פסק ההלכה

השולחן ערוך (יו״ד פג, א) מגדיר: סנפיר – הכנפיים שהדג שט בהן; קשקשת – הקליפות הקבועות בו. הרמ״א שם מוסיף: דווקא קשקשים שאפשר לקלף ביד או בכלי. בפג, ג נפסק: מצא חתיכת דג שיש לה קשקשים – אינו צריך לחפש סנפיר.

דגים מצויים

רוב הדגים המצויים במטבח – סלמון, אמנון (טילפיה), בורי, דניס, לברק, קרפיון, טונה, מקרל, הרינג, סרדינים – הם דגים כשרים. דגים בלי קשקשים – כמו שפמנון (קטפיש), חרב, כריש, צלופח – אינם כשרים. כל פירות הים – שרימפס, קלמרי, סרטנים וצדפות – אינם כשרים.

פילה וקנייה

כשקונים דג שלם עם עור – רואים את הקשקשים. דג שנמכר כפילה בלי עור – אי אפשר לבדוק, ולכן צריך לקנות ממקום עם הכשר, או להשאיר על הפילה חתיכת עור עם קשקשים, כנהוג בחנויות דגים כשרות. סכין וקרש של המוכר צריכים להיות נקיים משאריות דגים טמאים.

דגים אינם בשר

דגים אינם צריכים שחיטה ואינם בשר לעניין בשר וחלב, אבל יש להיזהר בדג עם בשר. דם דגים מותר, אבל אם נאסף בכלי – יש לשים בו קשקשים כדי שלא ייראה כדם בהמה.

הרמב״ם מביא את הסימנים בהלכות מאכלות אסורות פרק א.