מטמונים מהפרשה

"ויקרא אל משה" (א, א).

פסוק זה נכתב בתורה באל״ף זעירא, מחמת ענוותנותו של משה רבינו. בעיני רבינו ה״חפץ חיים״ נחשב הכבוד לבזיון הגדול ביותר. כאשר חלקו לו כבוד היה זה בעיניו עינוי ללא נשוא, טוען היה תמיד בהקשר לכך שאם בני אדם חולקים לו כבוד שאיננו זכאי לו, הרי אינו אלא צער ועלבון...

משל למה הדבר דומה? - אמר ה״חפץ חיים״ - לבן מלך שקלקל את דרכיו, גנב ופשע, ואביו הענישו בזה ששלל ממנו את תאריו והגלה אותו למדינה רחוקה. בהגיעו לשם חלקו לו הבריות כבוד מלכים משום שלא ידעו מאומה מכל אשר אירע בארמון.

נקל לשער איזה יסורים וכאב לב גרם כבוד מסוג זה לנסיך... הרי בתוך לבו ידע היטב את שפלות מצבו ופחיתות ערכו...

כך היה ה״חפץ חיים״ אומר: כיצד יכול אדם להתגאות בכבוד שאחרים חולקים לו, בשעה שהוא מרגיש ויודע היטב את שפלותו ופחיתות ערכו?...

"או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא" (ד, כח).

הרב הקדוש רבי אברהם יהושע, בעל ״אוהב ישראל״ מאפטא, שוחח פעם עם תלמידיו אודות חומרת החטא, וכך תיאר בפניהם:

נתאר לנו יהודי צדיק וסר מרע ושמו ר׳ הרשל. יום אחד מגיע ר׳ הרשל אל שוק הבהמות ומבקש מהמוכר בשפה רפה שימכור לו שעירת עיזים. מדוע דווקא שעירת עיזים - תמה המוכר - והרי לקרבן שלמים אפשר להקריב גם זכר?...

נכון - עונה ר׳ הרשל בשקט - אבל אני זקוק לקרבן חטאת...

חטאת?! - תמה המוכר - אתה?! ר׳ הרשל... לא מתאים לך...

לקח ר׳ הרשל את שעירת העיזים ופנה אל בית המקדש. בהגיעו לשערי הר הבית נבהלה שעירת העיזים מקול המון העם וברחה...

רדף אחריה ר׳ הרשל ברחובות ירושלים ושאל את העוברים והשבים: שמא ראיתם שעירת עיזים?...

שעירת עיזים? - אמרו הכל - ר׳ הרשל, אתה צריך להביא חטאת?... יהודי נכבד שכמוך!... לבסוף מצא ר׳ הרשל את אבידתו וכך הוא חוזר נכלם אל שערי הר הבית. בדרכו פוגש הוא את האנשים שפגש מקודם והם אומרים לו: הו, נראה שמצאת את אבידתך, הלוואי שיתכפר לך... מגיע ר׳ הרשל אל הכהן ומוסר לו את שעירת העיזים. חטאת?... - תמה הכהן - נו נו...

האמינו לי - סיים בעל ה״אוהב ישראל״ - באותו יום הלבינו שערותיו של ר׳ הרשל מבושה... לא במהרה ישוב ויחטא.