הגזר, המלך והסוס

ספר ״ויקרא״ פותח בפרשיות הקרבנות. לכאורה נראות פרשיות אלו כחוקי גזירות שאין אנו מבינים טעמם. וכדברי רבנו הרמב״ם זצ״ל ״כל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן״. אין אנו מבינים מדוע יש להקריב קרבנות, ולא את דיניהם הפרטיים, כהקטרת האימורים וזריקת הדמים. ואנו אומרים לעצמנו: חוק הוא, גזירת מלך - כשם שאין אנו מתיימרים להבין את כל חוקי הטבע וסיבותיהם, כך אין אנו מתיימרים להבין את כל חוקי הבורא בתורתו הקדושה. אבל הנה, מצינו שהחכמים קבעו כי ״פרה אדומה״ - חוק היא, ואילו את כלל הקרבנות לא מנו בין החוקים. ובגמרא (יומא סז) לא מנו אלא חמישה חוקים בכל התורה. ואף בחוקים עצמם כתב הרמב״ם כי ראוי להתבונן בהם, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם - תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה! וחכמים יגעו ומצאו טעמים בענין הקרבנות, אם על פי הפשט ואם על פי הדרוש, הרמז והסוד.

ונמליץ על כך את הסיפור שמצאנו בהגדה ״יוסף דעת״, בה משולבים פסקי מרן הראש״ל זצוק"ל עם סיפורים ומשלים מאלפים ממורשת מאורי המזרח. וזה הסיפור: מעשה במלך חובב חכמה ודעת, שקרא ליועצו הזקן ואמר לו: ״נכספה נפשי לדעת את חכמת הגויים ובני קדם, אך אין עיתותי בידי. לך ותור, חפש ובקש, תתמצת את חכמתם והשיבני דבר״. יצא היועץ לדרך ארוכה, וכעבור זמן רב שב. התייצב בפני המלך לדווח על מסעו. בארצות רבות תייר, חכמה רבה למד, וספרים הרבה הביא עימו.

אמר לו המלך: ״אין עיתותי בידי לעיין בכל הספרים. חכם אתה, ותוכל לתמצת הכל במשפט אחד״. השתחווה היועץ, אמר: ״גזר״, ולא יסף. ״גזר?!״ תמה המלך.

השתחווה היועץ ושאל: ״כלום ראית מימיך, אדוני המלך, שדה גזר בעונתו?״

״לא״, הודה המלך, ״רק את הירק אני מכיר, כשהוא מוגש לשולחני. מרהיב עין בצבעו ומשמח חיך בטעמו״. ״אם כן״, אמר היועץ, ״אבקש מהמלך להילוות אלי ולראות את שדה הגזר בהדר הטבע, שם יבין את כל החכמה כולה ברגע אחד״.

התעוררה סקרנותו של המלך. הורה לחבוש שני סוסים, ויצא עם היועץ לטיול בשדות מחוץ לעיר. טייל המלך והתענג על הרוח הקלילה ועל מרבד הדשא מתחת לרגליו. שאל היועץ: ״אמור לי, מלכי, איזה ירק גדל בשדה זה?״

הביט המלך, ומשך בכתפיו. בשדות אחרים ראה עגבניות וקישואים ושאר ירקות. ואילו כאן, פלומות ירק ותו לא. ראה את סוסו לוחך את הירק ברוב הנאה. אמר: ״אולי שדה מספוא הוא?״ גחן היועץ, חפן אגודת ירק, משך - ועקר גזר ענק, כתום...

שתק המלך, חיכה להסבר. והיועץ אמר: ״הנה, מלכי, תרתי וראיתי כי כזאת היא החכמה. מונחת היא לפנינו, מתחת לרגלינו, ואין אנו שמים לב. אבל גם אלו השמים לב - רובם הם כסוס זה, הגוחן ואוכל בכל פה את... העלים החיצוניים. ומאושר הוא, בטוח שבכך מיצה את כל הפרי...

מעטים הם אלו, היודעים לאחוז בעלים החיצוניים - ולנבור לעומק, לדעת שמתחתם פרי נפלא, לעמול לחשוף את הפרי ולהוציאו לאור עולם! אף בענין החכמה, כך הוא. התעניינתי וראיתי מה רבים הס החכמים בעיניהם, הרואים ראיה שטחית, מסיקים מסקנות שטחיות, ובטוחים שמיצו את הנושא והגיעו לתכליתו. מעטים הם היודעים שיש עומק לפנים מעומק, ומעטים עוד יותר יגעים בלא חשך לחשוף רובד לפנים מרובד, עד שמגיעים הם אל הפרי, אל לב האמת!״ נפלא הסיפור, והמסר נוקב כל כך!

אף בתורת הקרבנות כן הוא. המעמיק - ימצא את טעמם. כמו שנאמר ״כי לא דבר ריק הוא מכם״ - אם ריק הוא, מכם הוא. שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאין אתם יגעים בו! והמתייגע להבין, מובטח לו שיאורו עיניו במאור תורה!