לאורו נלך

סיפר מרן זצ"ל: כשהייתי בתל-אביב היתה שם ישיבה קדושה שרק לומדים תורה, והיתה על המשבר, לא היה להם כסף ורצו לסגור אותה. ראש הישיבה רבי אליהו שרם עליו השלום מנוחתו בגן עדן, פנה אלי ואמר לי אני עושה הכל כדי לקיים את הישיבה, ועתה 'באו בנים עד משבר', מה לעשות? אמרתי, אזמין כמה עשירים אדבר על לבם שיתמכו בישיבה.

הראשון שהזמנתי אותו היה ר' דניאל רקנטי, עשיר בעל יכולת, תכף הוציא פנקס צ'קים נתן חמשת-אלפים דולר על המקום, 'ביומו תתן שכרו', ברכתי אותו כל הברכות כמובן, והוא הלך.

אחר כך הזמנתי עשיר גדול אחד, איני רוצה להזכיר את שמו, היתה לו חנות כל-בו, אמרתי לו כך וכך המצב. במקום שיתן, התחיל לקונן לי, 'אנשים לא באים לא קונים', עוד מעט צריך אני לעשות לו מגבית... לא רוצה לתת שלא יתן, אני יכול להכריח אותו? אבל אמרתי לו את הדרשה הזו של רבותינו, 'אתה תשמח ארבעה של הקב"ה אני משמח אותך, אתה לא תשמח אני לא משמח', הוא שמע, עשה לי קינות והלך.

אחרי פסח בראש חודש אייר מטלפן אלי 'אני רוצה לבוא אליך'. משלוח מנות אחרי פורים מה זה שוה... אבל אמרתי בשביל הכבוד שיבוא.

אומר, 'אתה אמרת מי שלא משמח ארבעה לא משמחים אותו, בשמים כדבריך כן הוא, השמחה בידיו של הקב"ה, לא זכיתי לעזור לך', התחיל להגיד וידוי של יום הכיפורים.

ומעשה שהיה כך היה, יש לו בנים גדולים, כל אחד גדול כמו גמל, בני עשרים-עשרים ושניים, והם כולם 'עבדאיי'. הוא הלך להתפלל בבית הכנסת בליל פסח, חזר מביהכ"נ והם יושבים בבית לא הלכו לביהכ"נ בכלל. התחיל לתת להם מוסר למה לא הלכו לבית הכנסת.

- מה, אתה תגיד לנו מה לעשות?! תפסו אותו אחד מפה ואחד מפה, איך עשו ח"ו למשה רבינו 'אהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד', אבל זה לרעה, תפסו אותו, הוציאו אותו לבחוץ וסגרו את הדלת, נשאר בחצר.

הוא סיפר לי, 'אני עומד ובוכה והם בפנים צוחקים ושרים', החג היה לי כמו תשעה באב.

טוב, לפחות שיחזור בתשובה שיתן, 'מודה ועוזב ירוחם', אבל לא נתן, רק בא להתוודות לפני...

תראו רבותי זה אמת מה שאמרו רבותינו ז"ל, הם אמת ודבריהם אמת. הוא עשיר יש לו יכולת, אבל הביא לו הקב"ה את הבנים האלה זרקו אותו בחוץ כמו כלב.