ציטוטים

61,800 דפי גמרא! מי האמין?!

בשבת פרשת בראשית התארח בשכונתנו הגאון רבי בונם שרייבר, והשמיע מדברותיו בקידוש שנערך לאחר התפילה לכבוד החתנים שקנו לא פחות מ-61,800 - ששים ואחד אלף, ושמונה מאות - דפי גמרא. 'יש לי קצת חלק בזה', אמר הגריי"ב (ובדרך-אגב אמר שהיתה זו רעייתו תחי' שהעלתה את הרעיון של מכירת דפי גמרא), 'ומי האמין בשנים הראשונות שברמת אלחנן יגיעו לכל-כך הרבה דפי גמרא! והתשובה היא, שאפשר, שיכולים, וצריך רק לרצות, ולרצות!

העיקר לא להתבטל!

הגאון שליט"א (שברוך השם חל שיפור במצבו) חיזק את הקהל ואמר שכל אחד צריך לקבוע לעצמו מסגרת, איפה הוא נמצא בחורף הארוך שלפנינו. אדם שאין לו מסגרת, עלול להגיע למצב שבו הוא יימצא בבטלה, ולא יעשה מאומה. ולא לעשות כלום, זה הכי גרוע שיכול להיות.

הגריי"ב ציטט את דברי הגמרא שכאשר אדם נפטר שואלים אותו 'למה לא עסקת בתורה', והוא עונה 'טרוד הייתי ביצרי'. והדבר אינו מובן, מה זה הייתי טרוד ביצרי? איזה תירוץ זה? וכי למה היית טרוד ביצרך, ולא התגברת עליו? ואפשר לומר, שאם האדם היה משיב לשאלה למה לא למד תורה, ש'אהבתי להתבטל', יהיה זה תירוץ יותר גרוע מ'הייתי טרוד ביצרי', כי בתירוץ האחרון הוא עוד עושה משהו, טרוד ביצרו..., אבל להיות בבטלה זה הדבר הגרוע ביותר. גם הנסיונות הבאים על האדם, הוסיף הגאון, אינם מהווים תירוץ, כיון שכל בואם של הנסיונות והקשיים הוא כדי לבחון את האדם אם ימשיך ללמוד כרגיל. אנחנו רגילים לפרש את מאמר הגמרא 'יחוש בראשו יעסוק בתורה', שאע"פ שיש לו כאב ראש, ימשיך לעסוק בתורה. אבל אפשר לפרש, ש-לכן הביאו אותך למצב של כאבי-ראש, כדי שתעסוק בתורה גם עכשיו. שהרי מה החוכמה לעסוק בתורה כאשר הכל בסדר, ושום דבר לא מציק לאדם?

וּרְאו מי שמדבר... רבי בונם הוכיח את הכלל הזה לעיני העולם כולו!

ההגדרה של הרא"ש על 'תורתו אומנותו'

הגריי"ב הזכיר את דברי הרא"ש האומר שגם אדם ששב מעבודתו והולך בקביעות לשיעור תורה, מוגדר כיהודי שתורתו אומנותו, וגם הוא פטור מלשלם מיסים, כמו תלמידי חכמים שתורתם אומנותם. את דברי הרא"ש הללו, המובאים בסימן כ"ו במסכת בבא בתרא שנאמרו על דברי הגמרא (קי"ב ב') בענין תלמידי חכמים הפטורים מלשלם מסים - צריך לזכור היטב. הרא"ש דן שם בשאלה מי נכלל בהגדרה של 'תלמיד חכם', הפטור ממסים? - והוא מגדיר זאת במדויק, ואומר:

'ודוקא ת"ח שתורתן אומנותן, אבל אין תורתן אומנותן חייבין. והכי קאמרי רבנן ז"ל. ונראה, שת"ח שיש לו אומנות, או קצת משא ומתן, להתפרנס כדי חייו, ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקו מחזר על דברי תורה, ולומד דברי תורה - הוא הנקרא תורתו אומנותו'!

הרא"ש כותב אפוא שההגדרה ב'תורתו אומנותו' איננה מתפרשת דווקא שהלומד הוגה בתורה במשך כל שעות היממה. גם מי שמתעסק באומנות, 'או קצת משא ומתן', אבל הוא עושה זאת על-מנת 'להתפרנס כדי חייו', ולא כדי להתעשר, והעיקר - שבכל שעה שהוא פנוי, 'מחזר על דברי תורה', גם אדם כזה נקרא מי שתורתו אומנותו.

דבר זה צריך לעודד את אלה העובדים למחייתם, שלא יחשבו שהם בדרגה קטנה, אלא גם הם זכאים להיקרא כמי שתורתם אומנותם, על פי התְּנָאים שמציין הרא"ש. ולכן גם הם צריכים לקבוע לעצמם מסגרת של שיעור/חברותא, ויעשו זאת בקביעות ללא הרף.