כיצד נחזק את בני הנוער והילדים הרכים שיוכלו לעמוד איתן בפני משברי התקופה?

תופעות שליליות שלא היו מעולם מתרחשות כיום, וחודרות גם למחננו, ופוגעות, בעיקר, בדור הצעיר. מה היא דרך ההתגוננות היעילה?

מלבד המתחים הנגרמים מהמצב הבטחוני, אנחנו מותקפים לאחרונה בבלבול-השקפתי נורא, המגיע מאנשים שמטרתם היחידה היא - ליצור את הבלבול הזה, ולמנוע ככל האפשר מהיראים לדבר ה' להמשיך ולדבוק באמונת-חכמים תמימה וטהורה.

התוהו-ובוהו והאנדרלמוסיה של תקופתנו איננה מתמקדת רק בפן ההשקפתי אלא בכל תחומי החיים. דברים שלא חווינו מעולם, אבל ממש מעולם! זה אומר בְּכֹה, וזה אומר בְּכֹה; זה מצדד במאבקים כוחניים והשני מתנגד; זה אוסר באיסור נחרץ לעשות כך, והשני טוען שזו מצווה גדולה.

דעתם של רבים מבני-האדם ה'נורמלים' בתקופתנו, מיטרפת עליהם, והם נעים בין הפטיש לסדן, ופשוט לא יודעים מה לעשות.

גם אם לא ניכנס לענין התקשורת, גם זו המנסה לקרוא לעצמה 'חרדית', היוצרת שיבוש-דעות וטֵרוּף-מערכות, עצם החיים בתקופה כמו שלנו עלולים להביא על האדם 'בלגן מחשבתי-ערכי' שלא היה מעולם, ולא הציק אף פעם לחרדים לדבר ה'.

וזה קורה גם לאנשים הטובים ביותר, אלה שלמדו בישיבות ולומדים עד היום בכולל, ויושבים בבית המדרש. אם האדם אינו ספוג בלשד-עצמותיו באמונה תמימה, ולא צמוד לעיני העדה וגדולי הדור, הוא נחשף בעל-כורחו לרוחות זרות המנשבות גם במחננו, וּמְזָרוֹת עצות ודעות הרחוקות כרחוק שמים וארץ מהתפיסות המחשבתיות המצויות בבית המדרש.

גם אם אנחנו מדברים על ת"ח שיש להם רב מובהק ופוסק גדול בתורה, המורה להם את דרכם בכל ענייני החיים, וגם אם הוא מדבר בבירור ובנחרצות, אחרי-הכל בגלל שפע הדעות המתרוצצות בחוץ, שחלקן ודאי פסולות ו'טרפוֹת' למהדרין, עולות לפעמים התלבטויות קשות גם בקרב החרדים לדבר ה'.

כל אחד מאתנו, גם הדור המבוגר-יותר, פָּלַט מן-הסתם מפיו משפט כמו 'לא ראינו מעולם דברים כאלה', בהתכוונו לְמה שמתחולל ברחובות-עיר, כשלפעמים מחוללי-האירועים הם ארחי-פרחי כפשוטו. אבל עצם הישנותם של המקרים פעמים רבות, גורמת ערבוביה וחוסר-שליטה במערכת הדעות של אדם מן הישוב.

יתכן שהדור המבוגר אינו מתקשה כל-כך לעכל את המצבים הללו, והוא מוצא לעצמו את פינות-החיזוק האישיות שלו, נאחז בהן ומתגבר על כל הנסיונות.

הבעיה היותר-גדולה מתעוררת אצל הצעירים שאישיותם עדיין לא התעצבה כל-צרכה, והגם שהם מתחנכים וגדלים בבית טוב וכשר, ולומדים במוסדות הכי-טובים, כשהם רואים מה שקורה - הם פשוט לא יודעים מה לעשות.

כשנפש רכה ועדינה של ילד-תשב"ר, או כזה הלומד בישיבה לצעירים, נתקלת באלימות שֶׁפָּשְׁתָה פה-ושם כזמורת-זר גם במחננו, הם יכולים להזדעזע למול המחזה שנגלה לעיניהם, ובמקרים מסוימים גם הם עלולים להוציא לפועל את מה שראו!

כשהם חוזרים מהישיבה-קטנה לביתם, בשעות הצהריים והלילה, הם נחשפים למודעות והודעות הנתלות בכיכר-העיר, וגם בכך די להחריד את נפשם שיצאה זה-עתה מדף הגמרא.

כאשר הם מחפשים מאן-דהו בפניו יוכלו לשפוך את ליבם, בתקוה שיכוון את דרכם, קורה שהם מתביישים להשיח את הרהוריהם וספקותיהם, שלא יחשבו שגם הם נדבקו בדרכים הנלוזות.

וגם, לא תמיד מוצאים הצעירים את היד-המכוונת והמלטפת, שתרגיע את ליבם הסוער. כי ככל שהבלבול מתעצם, כך מתמעטים אלה היודעים לנווט את הדור הצעיר, וכידוע.

כך או כך, מה יעשה הדור הצעיר שלא ייסחף אחר הבלי-התעתועים של ימינו? הרי לפעמים הם נתקלים גם בדברים המגרים את הנפש, ו'מריצים' אותם להשתתף באירועים כאלה ואחרים, שמעולם לא נראו בחוצותינו.

אין ביכולתנו לפרט יתר על המידה, אבל הכוונה העיקרית היא לסחף-הבלבול שנוצר בתקופה זו של חבלי-משיח, סחף שגם חז"ל, בעיניהם הקדושות, חזו את שיקרה בימים אלה, והזהירו אותנו שנחזיק בחבל חזק-חזק, ולא נתעה אחר מדוחי-ההבל.

גם אם נרצה להתעלם ולכסות את פנינו מה'בלגן' המחשבתי וההשקפתי המעיק על כל פינה טובה, לא נוכל לעשות זאת, מפני שהבלבול ניכר היטב על פניהם של הצעירים. דוק-עיניהם מאבד לעתים את טהרתו, וההורים והמחנכים רואים זאת בבירור, ואינם יודעים מה לעשות וכיצד לפעול.

למרות שהתופעות שתוארו לעיל הן חד-משמעיות, וטומנות בחובן סכנה רוחנית רבה, אין לנו יומרה לייעץ ולהדריך כיצד לנהל את נפש הילדים, אבל התובנה הבהירה והברורה שההורים יכולים, ומצווים, להנחיל לדור הצעיר, ולא פחות מזה גם לעצמם, היא - שאם הקב"ה ברא ושתל אותנו בדור זה, על כל תהפוכותיו, יצריו ובלבוליו, סימן שיש לנו את כל הכוח כדי לעמוד בפני הנסיונות הקשים.

ולכן, אין שום דבר שבכוחו לעמוד נגדנו, ואין שום נסיון או מחסום שימנעו מאתנו להיות שלמים, כשרים וטהורים, כבימי קדם. אם ההורים זכו לגדל ולטפח בית חם, ויש להם קשר נפשי עם ילדיהם, דוקא הם יכולים להרגיע את הנפש הרכה, המתבוססת בשגעונותיו של הדור.

ככל שאמונתם של ההורים תהיה תמימה ופשוטה יותר, כך הם יוכלו להחדיר את האמונה הזו גם בלבבות הרכרוכיים.

האמונה הזוהרת, והכל-כך פשוטה, משפיעה הרבה-הרבה יותר על הנפשות העדינות והנאצלות, יותר ממתן 'עצות מקצועיות'.

ההורים מחויבים בתקופה זו להשקיע כל מה שאפשר בהתקרבות לילדיהם, כי רק כך הם יוכלו להרגיעם ולכוון את דרכם. הבעיה היא, שבמקרים רבים גם ההורים סחופים ומרוטים בדאגותיהם, כך שאין להם את מסת-הפנאי הנחוצה כל-כך שעליהם להקדיש לילדים.

פשוט וברור, שכל אברך, אב לילדים, מחויב מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים להקדיש זמן רב לצאצאיו, גם בלימוד משותף, וגם - ואולי בעיקר - לחדור אל תוככי ליבם ולדלות את מה שמציק להם.

אי אפשר להימלט ממילוי המשימה הזו. עליהם להיחלץ חושים מיד, כאן ועכשיו, ולא לדחות את התפקיד המוטל עליהם. הם אינם מורשים לראות את ילדיהם מתערבלים ומְטֹרָפים בלבטיהם, ולומר שלום עלי נפשי.

זה הפתרון היעיל ביותר. מי שחושב שהסרבול ייפתר לבד, אינו יודע מה הוא שח. כבר הבאנו כמה פעמים את דברי המהר"ל האומר שדורו של משיח יהיה 'דור הייחוד', דהיינו שכל אדם ייבחן באשר-הוא, וכל אחד יצטרך לפתור את הדילמות המציקות לו באופן יחידני.

לכן, גם בנושא שהועלה לעיל, לא נחכה עד ש'כלל ישראל' יפתור את מצוקותיו, כי לפי דברי המהר"ל זה לא יקרה. כל בית וכל משפחה, וכל יחיד ויחיד, יצטרך להתמודד עם עצמו, ולדעת-ולהבין איך מסתדרים.

כל ילד נולד בתוך משפחה פלונית, והאבא-והאמא צריכים לחוש מה מעיק על ילדיהם, ולהשתדל ככל האפשר לסייע להם בפתרון התעוקה. בדרך-כלל כדאי 'לפתוח נושאים', את כל הנושאים העומדים ב'רום' עולמנו, והמעסיקים את בני הנוער והילדים, ולדבר עליהם בצורה ישירה, ולהוכיח שרק ציות מוחלט לדעת-תורה היא הדרך הישרה והבטוחה ביותר.

אם הילד ישתף את חבריו, ולא את ההורים, הוא לא יגיע לשומקום. רק להורים יש את הכוח, ואת המוח, לדעת באיזה מקום עומד הבן שלהם, וממילא הם גם יודעים כיצד לתמוך בו.

אבל חשוב לדעת שהפתרון לבעיות שהזכרנו נמצא רק בבית. אם גם האב-והאם יבינו שכשהקב"ה בחר בהם להיות הורים בתקופה כשלנו, סימן שיש להם את הכוח לפתור את כל המצוקות, הם יצליחו במשימתם, ויעמידו את ילדיהם על המסילה הנכונה.