קחו עמכם דברים ושובו אל ה'! ספור מדהים

בישיבתו של 'החתם סופר' זצ"ל בפרשבורג, היו הבחורים שומעים את שעוריו בסדרה אחת שארכה שלוש שנים. במשך סדרה זו למדו עשרים וארבע סגיות, ובשנה הרביעית היו מתחילים סדרה חדשה.

אחד מתלמידיו, שהיה לימים רבי יצחק אהרן לנדסברג (אב בית דין גרויסורדין), נכנס ללמד בישיבה בגיל צעיר מאוד, כך שכשגמר 'החתם סופר' את סדרת הלמוד של ג' השנים הוא המשיך לשמע שעורים גם בשנה הרביעית בסדרה החדשה, דבר שלא היה מקבל. בתחלת הזמן הוא ספר לחבריו הבחורים שעדין לא שמעו את השעור, שהוא זוכר בעל-פה את כל השעור שמסר ה'חתם סופר', בדיוק עם כל הפרטים, למרות שלמד זאת לפני ג' שנים. התלמידים, שרצו לנסותו האם זכרונו אינו בוגד בו, בקשו ממנו שיאמר את השעור.

ואכן, בטרם נכנס ה'חתם סופר' למסר את שעורו עמד הבחור יצחק אהרן והרצה לפניהם את השעור ממש כלשונו של רבו, כפי שזכר. הדגיש את הטעון הדגש והזכיר אלו חדושים מחדושיו יאמר ה'חתם סופר'.

וכאשר החל ה'חתם סופר' את שעורו נוכחו כלם לראות כי הבחור יצחק אהרן לא הטעה אותם, וזכרונו המיחד הפליא אותם. אחדים מהתלמידים לא יכלו להתאפק וחיוך מאפק עבר על שפתותיהם. תחלה לא הבחין בכך ה'חתם סופר', אך כאשר הצטרפו עוד תלמידים לחיוך, שם לב כי רבים מהתלמידים מחיכים בשעור. כאשר שאל הצדיק לפשר הדבר, התחלפה האוירה ואימה אפפה את התלמידים. שקט ודממה השתרר בחדר השעורים ואיש לא ההין לפצות את פיו ולענות.

או-אז פנה ה'חתם סופר' אל תלמידו אהרן דוד, לימים בעל מחבר ספר 'גרן דוד', ובקש שיספר לו מה קרה.

הבחור רעד כלו, הנה הוא נמצא בין הפטיש לסדן. מצד אחד, הוא לא יכול להמרות את פי רבו, ומצד שני, כיצד ילשין על חברו יצחק אהרן? אך לסרב לא יכול היה, והוא ספר בקול רועד מאימה על מעשהו של הבחור יצחק אהרן, על הרצאתו את השעור בדיוק נפלא עם כל הפרטים.

פניו הקדושים של ה'חתם סופר' החליפו גונים, והוא אמר: 'האמנם הבחור יצחק אהרן לנדסברג הקדים לומר את החדושים לפני השעור? אם כך - אין לי מה לחדש, ואיני אומר את השעור. ה'חתם סופר' סגר את הגמרא ופנה לצאת מהחדר. קשה לתאר את האימה והרעד שאחזה בתלמידים. צער רב וחרטה עמקה נסכו על פני כלם. כל אחד התחרט על שהיה שתף לפרשיה עגומה זו, ומעל כלם הצטער, כמובן, הבחור יצחק אהרן. הוא, שהיה תמיד משכמו ומעלה בקרב הבחורים, עתה לבו נשבר לרסיסים על אשר גרם מרת רוח לרבו. הוא הסתגר באכסניתו כשהוא מזיל דמעות כנחל ואינו מוצא מרגוע לנפשו. למחרת צוה ה'חתם סופר' לשמשו כי יכנס באולם הישיבה את כל התלמידים מקטן ועד גדול - אפלו הבחורים המבגרים שכבר שמעו את שעורו היומי. כל 380 תלמידי הישיבה חיבים להגיע לשעור, אפלו החולים, חוץ מחולה שיש בו סכנה. כך צוה הרב. 'ומה עם יצחק אהרן לנדסברג'? שאלו המשמש 'מה השאלה, כמובן שהוא חיב'! השיב לו ה'חתם סופר'.

כשמוע התלמידים את הוראת רבם נחרדו עד עמקי נפשם מי יודע אלו תוכחות יוכיחם רבם.

בהגיע השעה היעודה התמלא אולם בית המדרש במאות הבחורים. כלם הצטופפו במקומם ובלב כאוב וחרד צפו להופעת רבם, מוכנים לשמע את דבריו הקשים.

מדי פעם הציצו התלמידים לעבר הבחור יצחק אהרן שהצטנף בפנתו, פניו חורים כסיד ומראהו מעורר חמלה. הכל חשו עד כמה אמלל הבחור הזה, שבשלו כל המהומה הזאת.

הבחור יצחק אהרן לא ידע את נפשו מרב עגמת נפש: 'מדוע לא חשבתי על תוצאות מעשי'? - הרהר בלבו, 'במו ידי גרמתי לי את הצרה' מלמל כשדמעות חמות זולגות מעיניו ללא הרף ושפתיו ממלמלות תפלה לרבון העולם שיסלח לו על שפגע בכבוד רבן של ישראל. שקט השלך באולם עת נכנס ה'חתם סופר' לשעור. עיני הכל נשואות היו ל'חתם סופר' שעמד ולא פצה פיו. לפתע - פרץ הרב בבכי קורע לב וזעק מעמקי לבו: 'בני היקרים, אוי לי, מה עשיתי! אתמול בזיתי את פני תלמידי היקר יצחק אהרן. כמה יפה שתלמיד זוכר את שעורי בעל-פה, שעור שנאמר לפני ג' שנים, ואני גרמתי לו צער! על כן אני מבקש ממנו מחילה'... ובדברו קרא ה'חתם סופר' לתלמידו יצחק אהרן ובקשו בקול רם: 'מחל לי, איני מסגל להתחיל בשעור כשאני חושש שיש בי חטא נורא של הלבנת פנים'.

דברי ה'חתם סופר' היו הפתעה לכל - גדל צדקת רבם שתקה אותם כליל, והבחור יצחק אהרן לא יכול היה לכלא את רגשותיו ופרץ בבכי עז, אוזר את כל כוחותיו כדי להוציא את המלים מפיו: 'מוחל, מוחל'. אך ה'חתם סופר' לא הסתפק בכך אלא הוסיף ושאל: 'האם אתה מוחל מכל הלב'?...

והבחור המתיפח השיב: 'כן, כן, מעמק לבי'. אוירת התעוררות לתשובה אחזה את כל הנוכחים. בחורי הישיבה עמדו נסערים למראה עיניהם ולמשמע אזניהם, ו'החתם סופר' המשיך: 'תלמידי היקרים, התפללו עלי שהקדוש ברוך הוא ימחל לי על חטאי הנורא שזלזלתי בכבוד בחור הישיבה ובישתיו'.

מעמד נורא זה נחרט בלב התלמידים לעולם, כיצד השפיל עצמו ה'חתם סופר' - רבם, כדי לפיס את תלמידו קבל עם ועדה. [ספורים על תרי"ג מצוות]