דבר העורך

יום הכפורים נצב בשיאו של לוח השנה היהודי כיום הקדוש, הנשגב והמשמעותי ביותר.

ביום הכפורים נשלמו ארבעים יום שלישיים שעשה משה רבינו בהר סיני, ובו ביום נתרצה לו הקדוש ברוך הוא לכפר על מעשה העגל ומסר בידו לוחות שניים וחזר הכבוד לשכן בישראל. לפיכך נתן יום זה לכפרה לישראל לדורות עולם.

וכתוב במדרש (פרקי דרבי אליעזר): בן בתירא אומר, ארבעים יום עשה משה בהר, דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחדש השביעי ביום הכפורים והנחילה לישראל לחק עולם שנאמר (בענין יום הכפורים; ויקרא ט"ז): "והיתה זאת לכם לחקת עולם".

וכתוב ב'סדר עולם': ירד (משה) ב-י' בתשרי, והוא יום הכפורים, ובשרם שנתרצו לפני המקום וכו' לפיכך הוא יום סליחה וכפרה, עשו אותו זכרון לדורות, שנאמר "והיתה זאת לכם"...

יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר: והיתה זאת לכם לחקת עולם, אפלו כל המועדים עוברים, יום הכפורים אינו עובר (בטל). אומר דוד המלך (תהלים קל"ט): "ימים יצרו, ולו - אחד בהם" - זה יום הכפורים לישראל (כלומר, מכל ימות השנה אין הקדוש ברוך הוא משתעשע אלא ביום כפור). לפי שהיתה שמחה גדולה לפני הקדוש ברוך הוא שנתנו באהבה רבה לישראל.

משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאים את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח בית המלך; וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים (עוונות), הוא שמח שמחה גדולה - לכך נדמה יום הכפורים שנתנו הקדוש ברוך הוא באהבה ובשמחה. ולא זו בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהם של ישראל אין הוא מתעצב בלבו אלא שמח שמחה גדולה; לכך נאמר (יחזקאל ל"ו): "כה אמר ה' אלקים להרים ולגבעות, לאפיקים ולגאיות..." - בואו ושמחו עמי שמחה גדולה, שאני מוחל להם על עונותיהם'.

מרכזיותו של היום הזה אינה נובעת רק מהצום או מהתפלות הארכות, אלא מהמהות העמקה שלו שמרכזת כלה בפסוק אחד מכונן מספר ויקרא (ט"ז, ל'): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". פסוק זה מציג שני משגים מרכזיים - כפרה וטהרה. למרות שהם נראים דומים, חכמינו מסבירים כי מדבר בשני שלבים שונים של תקון נפשי ורוחני.

"יכפר עליכם": המשג 'כפרה' קשור למחילה על חטא. זהו הצד המעשי - בטול הענש והסרת האשמה על טעויות העבר.

"לטהר אתכם... תטהרו": הטהרה היא שלב עמק יותר. החטא משאיר משקע בנפש, רחוק רוחני ותחושת כבדות. הטהרה היא תהליך של שטיפה פנימית, התחדשות ושיבה אל המצב הטבעי והזך של הנשמה.

המשמעות הגדולה של פסוק זה טמונה במלים "לפני ה' ". הכפרה והטהרה נעשות ישירות מול מלך מלכי המלכים. האדם עומד "ללא מתוכים", ומחדש את הקשר עם בוראו.

ביום כפור מתר לכתחלה לבכות ולהוריד דמעה ולבקש על הכל. אך יחד עם זאת האדם צריך להיות בשמחה על עצם היום הזה שהנשמה נכספת ליום הקדוש הזה - יום של מחילת עוונות והזדככות של הנשמה.