'אם יהודים לא יכולים להתפיס ביניהם ולמחל אחד לשני'... - ספור

בתאריך ז' בתשרי חל יום השנה לפטירתו של הצדיק הירושלמי רבי נח גד וינטראוב זצ"ל, שהיה ידוע כגאון עצום בתורת הנגלה והנסתר. תושבי שכונת 'נוה שלום' ביפו ספרו ספור מרטיט, שנחרט בלבם לנצח מהתקופה בה התגורר רבי נח גד זצ"ל בתל אביב: היה זה עת התאספו המתפללים לתפלת 'כל נדרי' בליל יום הכפורים. שנים מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת היו נתונים בסכסוך ארך שנים והדבר העיב על אוירת השלום בבית הכנסת. כמדתו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, השקיע רבי נח גד מאמצים רבים לפשר ולהשכין שלום ביניהם, אך נסיונותיו הרבים עלו בתהו. את שהתחולל באותו ליל יום כפור, לא שכחו מתפללי בית הכנסת כל חייהם: כאשר התקדש החג הגיעו כלם לבית הכנסת אפופים חרדת קדש, עטויים ב'קטל' הלבן ובלבם רטט של התרגשות לקראת תפלת 'כל נדרי'. בזה אחר זה הוצאו שלושה ספרי התורה מההיכל, ההתרגשות היתה בשיאה. גם אלו שבמשך כל השנה לא פוקדים את בית הכנסת, הגיעו לקראת התפלה המרטיטה כל לב יהודי. החזן מתכונן ברטט וביראה לנגונים ולמלות התפלה שימלאו את חלל בית הכנסת, והכל מצפים בדממה לפתיחת התפלה המקדשת - כל נדרי... לפתע, עלה על הבימה הצדיק רבי נח גד, והכריז בקול נרגש מלא אהבת ישראל, כי הלילה לא יגשו להתפלל את תפלת 'כל נדרי' עד שאותם יהודים נצים יתפיסו ביניהם!

"אם יהודים לא יכולים להתפיס ביניהם ולמחל אחד לשני, ואין יום הכפורים מכפר עד שיתפיס עם חברו, אין טעם להתפלל ביום כפור", הכריז הצדיק רבי נח גד לאזניהם הנדהמות של כל באי בית הכנסת. לא היה אחד שהעז לערער על קביעתו של הצדיק. אפשר היה לחתך בסכין את המתח שהשתרר בבית הכנסת מאז ההכרזה הבלתי צפוי, אך הנצים מסרבים להתפיס. גם הרגע הנשגב הזה לא הצליח לרוקן מלבם את המשקעים ארכי השנים והמטען הכבד שכל אחד מהם הרגל לשאת בלבו על חברו. כך חלפה שעה ארכה בדממה מתוחה, כאשר הכל ממתינים לראות כיצד יפל דבר.

לאחר זמן מה, לבו של אחד מהם החל להראות סימני כניעה והתרצות, אולם חבר-יריבו נותר עקש ואטום.

חלפה לה יותר משעה (!), עצביהם של המתפללים מרוטים ואימת היום הקדוש אופפת את הכל, ועדין תפלת 'כל נדרי' לא מתחילה. כאשר נוכח הסרבן לדעת כי רק בשל עקשנותו מתעכב הצבור כלו, בחר לעזב את בית הכנסת, תוך שהוא מפטיר כי לעולם לא יסלח ליריבו המר והצבור מזמן להתפלל בלעדיו... הקהל היה בטוח שבכך הגיעה לסיומה סגת עכוב תפלת 'כל נדרי', אך אז נוכחו לדעת כי הספור רק התחיל... הצדיק רבי נח גד לא חס על כבודו, הוא קם ממקומו ויוצא במהירות בעקבות אותו יהודי שכבר הספיק לעזב את מפתן בית הכנסת, כשהוא קורא לעברו: 'אתה יכול לצאת וללכת, אבל דע לך כי אם לא תסכים לסים היום את המחלקת, אתה תשא באחריות על כך שיהודים לא יתפללו הלילה את תפלת 'כל נדרי'!' המלים, שיצאו בקול נרגש מלבו החם והרחום של הצדיק, חדרו כחץ בלבו של אותו יהודי והמסו אותו כמים. בהחלטה נחושה של רגע סב היהודי על עקבותיו וחזר לבית הכנסת. באותה שעה היו עיני כלם נשואות אל פתח בית הכנסת לראות כיצד יפל דבר, והנה מופיעים בפתח בית הכנסת הרב הצדיק ועמו היהודי הסרבן והעקש.

המתפללים חשבו כי הצדיק ותר על דרישותיו ועתה יפתחו בתפלת 'כל נדרי' מבלי שהשלום המיחל הגיע, אולם, לנגד עיניהם המשתאות, נגש היהודי הסרבן הישר למקומו של יריבו המר, ובקול גדול ובדמעות שליש הכריז לפניו: 'אני מוחל לך על כל מה שחטאת כנגדי מעולם, אנא מחול לי גם אתה, אחי'! מי יוכל לספר את הדמעות שזלגו באותם רגעים מעיני המתפללים בכל פנות בית הכנסת... הסליחה ההדדית של צמד הגבורים, הנצים-לשעבר, הכתה גלים-גלים של התעוררות והתעלות בכל יהודי הקהלה.

רק אז נחה דעתו של הצדיק ונהרה גדולה נשפכה על פניו. נכר היה כי בזכות מאמציו לא רק המחצה שבין אדם לחברו נשברה כאן, אלא אף מחצת החטאים שהפסיקה בין ישראל הקדושים לאביהם האוהב שבשמים. בשעת לילה מאחרת, כאשר בבתי הכנסת האחרים כבר סימו מזמן את תפלת ליל יום הכפורים, החלה בשכונת 'נוה שלום' ביפו תפלת 'כל נדרי' זכה וטהורה... 'תפלת 'כל נדרי' כזאת', העידו לימים מתפללי בית הכנסת, 'היתה בהתעוררות מפלאה של תשובה ומעשים טובים שכמותה לא חוינו מעולם'... [בסוד שיח]

אומר ה'בן איש חי' (הלכות שנה א' וילך אות ה'): עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיפיסנו, ועל כן כל אדם צריך לבקש מחילה מחברו בערב יום הכפורים או קדם בעשרת ימי תשובה, וטוב שהחזן (או הרב) יכריז קדם כל נדרי לומר רבותי תמחלו זה לזה ויאמרו הקהל מחלנו, כדי שיתעורר אותה שעה סנגוריא למעלה על ישראל דבר בעתו מה טוב, וכן הנהגתי בעזר ה' יתברך פה עירנו.

אות ו: כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום הכפורים לעת ערב קדם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה, ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואמו, שאם בין אדם לחברו חיבו חז"ל לבקש מחילה קדם יום הכפורים כל שכן מאביו ואמו שאין אדם נצול מחטא זה בכל יום, ואם הבן שוטה ולא בקש הם יתנו לו מחילה, שיאמרו בפיהם אנכי מוחל לבני ... על כל מה שחטא לי מחילה גמורה, וכן הבעל יתן מחילה לאשתו (וכן להפך), וכן כל תלמיד שיש לו רב בעיר ילך אצלו קדם יום הכפורים ויבקש ממנו מחילה.