מושגי יהדות: תשובה – ארבעת שלבי התשובה, בעל תשובה גמור והאם התשובה מצוה

היא תהליך נפשי בו האדם מתנתק מחטאיו הקודמים ומשנה את מעשיו. המקור לתשובה מופיע בפרשת דברים: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו", וכן נזכרה בדברי הנביאים בכמה מקומות: "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם", "השיבנו ה' אליך ונשובה".

ארבעה שלבים לתשובה

הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ב) מסביר כי ישנם ארבעה שלבים לתשובה: 1. עזיבת החטא- "שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו". 2. קבלה לעתיד- "ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד". 3. חרטה- "יתנחם על שעבר... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". 4. וידוי- "וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו".

הרס"ג מוסיף כי גם אם לאחר התשובה האדם שב לחטוא, אם ברגע התשובה הייתה בו חרטה גמורה- תשובתו עדיין מקובלת. וכדבריו, "האדם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת, אך ימחלו לו העונות שהיו קודם התשובה, ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה". הרס"ג מסביר שאף אם האדם שב בכל פעם תשובה שלמה ולאחריה חוזר לסורו- עדיין תשובתו מתקבלת.

בעל תשובה גמור

הגמרא יומא (פו:) קובעת כי בעל תשובה גמור הוא מי שהגיע לאותה עבירה בה חטא בעבר אך הפעם התגבר על יצרו ולא חטא. דברי הגמרא נפסקו על ידי הרמב"ם שאף הוסיף כי חלק מהקושי בחזרה זו בתשובה נובע מכך שכאשר האדם חוזר לאותו מקום שכבר חטא בו קל לו יותר לחטוא שוב.

האם התשובה מצווה

יש מהראשונים הסוברים שהתשובה היא מצווה מדאורייתא. כך מוכיח הרמב"ן מהפסוק: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת ממך ולא רחקה הוא": כותב הרמב"ן שהכוונה היא למצוות התשובה. אך מנגד, רש"י מסביר על פי הגמרא בעירובין נח א כי מדובר על כלל מצוות התורה ולא על מצוות התשובה באופן פרטי ולשיטתם ה'תשובה' היא זכות ולא מצווה מהתורה.

אין מברכים על מצוות התשובה, בטעם הדבר, כתב האור זרוע לפי שאין לה זמן קבוע, אלא בכל זמן שחטא מתחייב בה. הברכת אהרון כתב משום שהיא מצווה הבאה על ידי עבירה.

עשרת ימי תשובה

החיוב לעשות תשובה פרוס על פני כל השנה, אולם ב"עשרת ימי תשובה" גובר מאוד חיוב זה. בימים אלו ה' מתקרב לעמו ומצפה שכולם ישובו אליו בלב שלם, והנביא קורא: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה) ובימים אלו, אפילו יחיד שעושה תשובה, מקבלים תשובתו כתשובת ציבור (פסיקתא רבתי).