"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר" (ל"ב, מ"ח) - כוחה של תפלה

בשלושה מקומות נאמר 'בעצם היום הזה': בנח (בראשית ז, י"ג) 'בעצם היום הזה בא נח' - במראית אורו של יום, לפי שהיו בני דורו אומרים: בכך וכך אם אנו מרגישים בו, אין אנו מניחין אותו להכנס לתבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין (גרזן גדול) וקרדמות (גרזן קטן) ומבקעין את התבה.

אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בידו למחות - יבוא וימחה.

במצרים נאמר (שמות י"ב, נ"א) 'בעצם היום הזה הוציא ה' ', לפי שהיו מצרים אומרים: בכך וכך אם אנו מרגישים בהם - אין אנו מניחים אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלים סיפות וכלי זין והורגים בהם. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מוציאן בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות - יבוא וימחה.

אף כאן במיתתו של משה נאמר 'בעצם היום הזה', לפי שהיו ישראל אומרים: בכך וכך אם אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו. אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן והגיז (הביא בפתאומיות) לנו את השלו, והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה - אין אנו מניחים אותו. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות - יבוא וימחה! ויש להבין, לגבי נח או מצרים - אפשר להבין מדוע חשבו בני אותו הדור שיש בכוחם למנע את כניסת נח לתבה או את יציאת בני ישראל ממצרים. אבל איך עלה בדעתם של בני ישראל שיכולים הם למנע את מיתת משה? ענה על כך רבי אברהם וינפלד (שאלות ותשובות "לב אברהם") שמכאן נוכל ללמד מה גדל וכוח התפלה, עד שבני ישראל היו כל כך בטוחים שבכוחם להתאמץ בתפלה שלא יוכלו לקחת מהם את משה.

וכן אנו רואים שהקדוש ברוך הוא כביכול, צריך היה לבקש ממשה (שמות ל"ב) 'ועתה הניחה לי', הרי שעל ידי התפלה יכולים כביכול לשנות את הדין. כן אנו רואים אצל הכהן הגדול שהיה צריך לתפלה מיחדת בקדש הקדשים שלא תתקבל תפלתם של עוברי דרכים המתפללים שלא ירדו גשמים. אף שהעולם צריך גשמים, והקדוש ברוך הוא רוצה להורידם, בכל זאת אם מאן דהוא, שהוא עובר דרכים, יתפלל שלא ירד גשם בגלל שזה מפריע לו בהליכתו - יתכן שהקדוש ברוך הוא יקבל את תפלתו ולא יתחשב בצרכי הכלל. והצרך לכך הכהן הגדול להתפלל כדי לבטל את תפלת אותו עובר דרכים. הרי לנו כוחה של תפלה!