"ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת..." (כ"ו, י"ט) - ספור לחיים

אומר הרמב"ן: "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה". שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו, ולשם, שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך כי אתה נעלה על כלם. ולתפארת כי תתפאר עליהם לעשות בהם כל אשר תחפץ תגזר אומר ויקם לך כענין פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי (שופטים ז, ב), ולהיותך עם קדוש, לדבקה בו בסוף. ועל דרך האמת לתהלה כי אלקי ישראל הוא תהלתך ושמו הגדול הוא אלקיך ובזה תפארתך. עד כאן לשונו.

אומר בעל הטורים, "לתהלה ולשם ולתפארת": כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם, הוא להם לתפארת. והיינו דאמרינן עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. שאותה עטרה שמעטרים לקדוש ברוך הוא בתפלתם מחזירה להם. עד כאן לשונו.

להלן מעשה מתוך 'שלום לעם' שיתן לנו מבט על החיים שלנו כיהודים: הנהר הוולגה התפרש מקצה לקצה והצאר שישב ברגע על שפת הוולגה צפה במתרחש בשלוה. ילדים התרוצצו על שפת הנהר ושחקו בכדור, הנשים כבסו את הבגדים במי הנחל והגברים התארגנו לפרש את הרשתות כדי לצאת לדיג. לכאורה, עוד יום שגרתי ברחבי העיר.

בסירה מול עיניו חלף דיג שהחזיק בסירתו דג פורל גדול במיחד. חבתו העזה של הצאר לדגים, גרמה לו לקום ממקומו בהפתעה ולהביט לעבר גדלו העצום של הדג שהחזיק הדיג בסירתו. הדיג שידע על אהבתו הגדולה של הצאר לדגים וראה את מבטו הנעוץ בדג שבסירתו, התקרב לשפת הנהר, ירד מסירתו בהכנעה כשהדג בידיו ופנה לעבר הצאר: "בבקשה אדוני המלך, אשמח להעניק לך את הדג הגדול הזה במתנה"!

חיוך מרצה עלה על פניו של הצאר והוא צוה את משרתיו: "תנו לדיג הזה אלף רובל במתנה"! הדיג קד בהכנעה ופנה לעבר סירתו, כשהלך הדיג אמרה הצארית: "עשית מעשה מטפש עכשו"! "מדוע את אומרת זאת"? הפתע הצאר. השיבה הצארית: "נתת לו במתנה סכום כסף גבוה מאוד עבור הדג הזה! עכשו יתפרסם בכל העיר שכל מי שיביא לך דג פורל גדול, יקבל אלף רובל. כל דיג אחר שיקבל פחות ממנו, יכעס ויתמרמר"! "את צודקת"! הנהן הצאר בראשו בהסכמה: "אבל כעת איני יכול לעשות דבר. איך אני אראה בתור מלך שנותן מתנה ולוקח אותה בחזרה"?... "יש לי רעיון"! אמרה הצארית: "תזמין את הדיג אליך בחזרה ותשאל אותו האם הדג הוא זכר או נקבה, אם הוא יאמר שזה זכר - תגיד שאתה מענין בנקבה ושיחזיר את הכסף. אם יגיד שזאת נקבה, תאמר את ההפך וכך תוכל להחזיר אליך את הכסף"!

"אעשה כך"! הסכים הצאר ובקש ממשרתיו להזמין אליו את הדיג שפגש בבקר. כשהתיצב הדיג לפני הצאר, הוא נשאל: "אמר לי, האם הדג שהבאת היה זכר או נקבה"? הדיג החכם הבין את המלכוד שהכין לו הצאר והשיב: "סליחה אדוני הצאר, אבל דג הוא לא זכר ולא נקבה"!

הצאר חיך לשמע תשובתו המחכמת של הדיג וצוה להעניק לו חמש מאות רובל נוספים. אבל הצארית חרקה שנים בכעס לשמע התשובה וראשה רחש מזמות כיצד לפתר את התסבכת. הדיג הכניס את הרובלים לתיקו, כשלפתע נפל לו רובל אחד על הארץ. הוא הרים את המטבע, הכניס אותו לתיק והמשיך לדרכו. "תראה איזה קמצן הדיג הזה"! כעסה הצארית: "יש לו תרמיל מלא בכסף והוא חושש להשאיר על הארץ אפלו רובל אחד. זה רק בגלל שהוא חושש שאיזה עני ימצא את הרובל ויתפלל לאריכות חיי המלך שאבד אותו"!

"שוב את צודקת"! אמר הצאר והפעם הכעס עלה על פניו. הוא צוה למשרתים לקרא שוב לדיג והטיח בו בכעס: "הפכתי אותך לאדם עשיר ואתה לא מסגל להשאיר רובל אחד על הארץ בשביל אנשים אחרים? עליך לעזב את העיר וללכת להרי אוראל"! הדיג כרע על ברכיו בתחנונים: "שמע קדם את דברי, אדוני הצאר! מתפלל אני בכל יום שיהיו לך חיים ארכים ובריאים! לא הרמתי את המטבע בגלל הערך שלו, אלא בגלל שפחדתי שמישהו ידרך על פניך שמופיעות על המטבע"!

חיוך עלה על פניו של הצאר והוא הביט בתשובה לעברה של הצארית: "איך נדע שזה נפל על הצד השני אולי בכלל המטבע נפל על פניו של הצאר"?...

הצאר הנהן בראשו מרצה מקרב ההוכחות שהתרחש לנגד עיניו. "מה יש לך לענות על דברי הצארית"?...

"פשוט מאד" השיב הדיג: "אשפך את התרמיל שלי בפני הצאר ואחפש את המטבע ואציג אותו בפניכם, אם הצד של פני המלך יהיה מלכלך בעפר. סימן ששקרתי ועלי לעזב את העיר. אבל אם הצד השני יהיה מלכלך, זהו הסימן שאמת דברתי"!

"עשה זאת"! הורה הצאר בניע ראש. הדיג שפך את התרמיל על השלחן והחל לעבר על המטבעות בדקדקנות. עיניה של הצארית ירו ברקים ורק הצאר הביט במחזה משעשע.

הדיג הוציא באטיות כל מטבע ומטבע והניח אותם בצורה מסדרת על השלחן, לאחר חפוש על כל המטבעות הוא לא הצליח למצא את המטבע המלכלכת בעפר.

"ראה אדוני הצאר"! אמר הדיג בתחנה: "את כל המטבעות סדרתי כשפניך למעלה, זהו הסימן שאכן הדבר היחיד שרציתי לעשות זה רק בגלל ששמרתי על כבודך"!

הצאר הביט לעבר הצארית ששמרה על שתיקה, אבל עיניה ירו 'ברקים' בחמת זעם. "אני מוכן לפטר אותך מענש ולהשאיר אצלך את הרובלים", אמר הצאר: "אבל זכר! את הרובלים לא קבלת כמתנה על הדג שהבאתי לי, אלא רק בגלל חכמתך שהצילה אותך ברגע האחרון"!...