"יתן ה' את איביך הקמים עליך נגפים לפניך..." (כ"ח, ז) - ספור מדהים

מספר על ה"אור החיים" הקדוש שנסע פעם בספינה בלב הים, ולפתע עמד עליהם נחשול של ים ושבר את הספינה. הטלטל בין גלי הים, עד שהגיע לחוף שומם כשהוא תשוש, רעב ובגדיו קרועים. בצר לו התפלל אל הקדוש ברוך הוא שיעזר לו לבל ימות שם מרעב וצמא, והנה ראה מרחוק בית בודד ושמח מאוד, הוא קרא לבעל הבית, אך אין קול ואין עונה.

נסה לפתח את הדלת והנה היא אינה נעולה. הוא נכנס פנימה וראה שם שלחן ערוך במיטב המאכלים, רבנו חיים בן עטר זצ"ל היה כה רעב, עד כי חש כי זהו פקוח נפש, והחל לאכל פרות וירקות שהיו על השלחן כדי לשבר את רעבונו.

לאחר מכן חש עיפות וגלה בחדר הפנימי מטות רבות, הוא נכנס לאחת מהן ונרדם.

דירי הבית לא היו אלא גזלנים, אשר במשך היום יצאו "לעבודתם" ולעת ערב שבו לביתם, והנה כאשר נכנסו הגזלנים פנימה, מיד הרגישו בעקבותיו של הזר שבקר בביתם.

הם נגשו לחפשו בחרבות שלופות עד שמצאוהו ישן באחת המטות. הם העירוהו ושאלוהו לפשר מעשיו.

רבנו חיים בן עטר החל לספר להם על כל התלאות שעברו עליו, והתנצל שנכנס לכאן ואכל ללא רשות מחסר בררה. הגזלנים לא האמינו לו, חשבוהו למרגל ורצו להרגו.

החל רבנו חיים להתחנן לפניהם, והנה תוך כדי כך הגיע ראש הכנפיה ושאל פרטים על שארע.

"תנו לי לחקר אותו ביחידות", צוה על חברי כנפיתו, ומששהו לבדם שאלו: רבי חיים, האם הנך מכיר אותי? רבי חיים נדהם, ואמר שאין מכירו כלל. "אני פלוני בן פלוני, ובקטנותי שמעתי אותך, רבי חיים, דורש בעיר פלונית", התודע ראש הכנפיה.

"האמנם זה אתה"? התפלא רבנו חיים בן עטר, "הרי מזמן סברנו שאינך חי"!

רבנו חיים נזכר בצער באותו בחור אשר נטה מדרך הישר והדרדר במהירות עד שרצח את שני הוריו.

"ראה", פנה אליו ראש הכנפיה, "נראה לי כי נשלחת הנה משמים. דע לך, כי מצבי הדרדר מחמת יאוש, אני יודע כי מצפה לי ענש נורא בגיהנום, אך כאשר אבדתי אבדתי, והחלטתי להרשות לעצמי להמשיך להתדרדר באזור נדח זה. אבל היום, כשראיתי כיצד הזדמנת לכאן, אני מבקש ממך לבחר בין שתי אפשרויות: למצא לי תקון אמתי, או שאצוה על הגזלנים לעשות בך כטוב בעיניהם".

ה"אור החיים" חשב לרגע ואמר: "יש תקון לכל חוטא, תהא דרגתו אשר תהא, כמו שנאמר (שמואל ב' י"ד, י"ד): "לבלתי ידח ממנו נדח", אך דע לך, שהתקון שלך קשה מאוד, אך אם עז רצונך, תוכל לקבל אותו עליך".

הגזלן הסכים לכל תנאי, ורבנו חיים אמר שלגזלן יש עוד שבע שנים לחיות, ובהן יוכל לתקן בשלמות את שקלקל כל ימיו. ואמנם כך היה, רבנו חיים שחרר והובא למקום ישוב, וראש הכנפיה נטש את הגזלנים וחזר בתשובה שלמה.