התפוחים של ר' זלמן - להביא את הבכורים של הלב

בקהלה קטנה ברוסיה התגורר חסיד ירא שמים בשם ר' שלום. ר' שלום לא היה תלמיד חכם גדול, אלא יהודי פשוט שעמל לפרנסתו בטפוח מטע תפוחים קטן מאחורי ביתו. כל השנה היה הופך באדמה, מזבל, גוזם ומתפלל לעזרה משמים.

שנה אחת, לאחר חרף קשה ובצרת ממשכת, המטע כמעט ונבל. ר' שלום שפך את לבו בתפלה, והנה, בראשיתו של חדש אלול, קרה הנס: על אחד הענפים המרכזיים הנץ תפוח אחד יפהפה, גדול, אדם ומבריק. זה היה התפוח הראשון של העונה - ה"בכורים" של המטע שלו.

בני הבית של ר' שלום, שהיו רעבים לטעם של פרי מתוק, הביטו בתפוח בעינים כלות. אך ר' שלום אמר: "הפרי הראשון שיך לה'!". הוא לקח מטפחת משי נקיה, קטף את התפוח בעדינות, עטף אותו, ונסע לעיר הגדולה אל הרבי שלו.

כשהגיע, שרר בבית המדרש מתח של חדש אלול. החסידים ישבו מדאגים ורציניים, שקועים בחשבון נפש לקראת יום הדין. ר' שלום נכנס לחדרו של הרבי, הניח את התפוח האדם על השלחן ואמר בהתרגשות: "רבי! זה הפרי הראשון שלי. הבאתי אותו כדי שהרבי יברך עליו, ושהשמחה של הראשית הזו תעלה למעלה"...

הציץ הרבי בתפוח, ואז הביט בפניו הקורנות של ר' שלום. פניו של הרבי, שהיו רציניות ומתוחות בגלל ימי אלול, אורו לפתע באור פלאי. הוא קרא לחסידיו ואמר להם: "ראו נא את ר' שלום שלנו. כלנו עסוקים באלול בפחד ובחרדה מפני הדין, ואלו ר' שלום מביא אתו את השמחה של הבכורים. דעו לכם, שהודיה פשוטה ותמימה על הפרי הראשון, מתוך לב שמח, מסגלת לקרע גזרות קשות בשמים יותר מכל התעניות שלנו! התפוח הזה מתוק, ויחד אתו תהיה לנו שנה טובה מתוקה".