סיפור: מחזה מרטיט שהתרחש בירושלים – בקשת מחילה ברבים

המחזה התרחש בבית הכנסת בירושלים. היה זה ביום שני י"ז באייר תש"ס. בתום התפילה נעמד אחד המתפללים, ר' צבי (השם בדוי) ובידו עלון 'איש לרעהו' של פרשת בהר. האיש ביקש להקריא בפני הנוכחים סיפור שהופיע שם. בדרך כלל, בימי שני, ממהרים המתפללים יותר, שכן ה'תחנון ו'קריאת התורה' גורמים לתפילה להסתיים מאוחר. אך פניו של האיש הביעו יותר מכל ש... כדאי להשאר!

בפינת בית הכנסת ישב רבי אריה ועיניו ממוקדות ברבי צבי. וכך הקריא ר' צבי: מעשה ומזעזע מפסק בית-הדין של מעלה, אשר חווה יהודי בן תקופתנו, הסיפור מתאר את עניותו המרודה של ר' שמואל יהודי ירושלמי. בצר לו, הלך לקבר סבו הגדול להתפלל, נסמך על הקבר, בוכה ובוכה עד שנרדם. בחלומו הוא רואה את סבו עומד מולו. והוא פורץ בבכי, ומתחנן לסבו, שימליץ עליו טוב במרומים. במקום תשובה מוציא סבו מכיסו תמונה, ומושיטה לכיוונו. ר' שמואל מגלה שמדובר בתמונה משפחתית שלו. הוא מזהה את כל בניו ובנותיו, מעביר את מבטו מאחד לשני, ואז נחרד! בנו הקטן יענקל'ה, מופיע עם צורת פנים מעוותת ומשונה, כמעט לא ניתן להכיר אותו! המחזה קרע את נשמתו והוא העתיק את עיניו מן התמונה, אל עבר פני סבו הניצב מולו. "מה זה?" זועק ללא קול. סבו נעתר למשימה והסביר: "נכדי, נכדי שמואל. זה מה שנגזר עליך משמים. וסבו המשיך: "בזכות ששימשת אותי בערוב ימי במסירות מרובה, התחננתי לפני בית-דין של מעלה שיקלו מעליך את העונש המחריד וימירו אותו בעונש אחר, קל יותר. בית הדין נעתר לבקשתי והעונש הומר לגזרת העניות ממנה אתה סובל".

ר' שמואל מזועזע מעוצמת המעמד, והגילוי המצמרר. ואז הוא שומע את סבו שואל: "האם אתה מעונין להחליף את גזירת העניות בעונש המקורי"? 'חס וחלילה'! פוסק ר' שמואל ושואל "אך מדוע כל זה מגיע לי?"

תשובת הסב היתה מסמרת שער: "בהיותך בחור פגעת בחברך באופן קיצוני ביותר, ועד היום לא בקשת את סליחתו!"

בקשת המחילה

המתפללים היו מרותקים לסיפור, אך לא מבינים לאן חותר ר' צבי. כאשר לפתע נשבר קולו והוא הכריז: "גם אני פגעתי לפני הרבה זמן בר' אריה" עיני הנוכחים הועתקו הישר לפינה בה ישב ר' אריה ועיניו עדיין ממוקדות. "כך וכך היו הדברים" המשיך ר' צבי וסיים: "ומאז ועד היום נ-ג-ע-ה בי יד ה'!! לאחר שקראתי בעלון את הסיפור שהקראתי זה עתה בפניכם, החלטתי לבקש את מחילתו. אך כיוון שבזמנו פגעתי בו ברבים, גם בקשת המחילה צריכה להיות ברבים, ולפיכך: "ר' אריה! הריני מבקש את מחילתך!"

צמרמורת עזה חלפה בין הנוכחים. הרושם שהותירה בקשתו של ר' צבי היה נוקב, עז ואמיתי עד עומק השיתין. ר' אריה הודיע על אתר שהוא מוחל וסולח. והמתפללים השיבו אחריו: "מחול לך!". (האמנתי כי אדבר)