סיפור: בזכות השמחה ניצלו ממות – ריקוד לפני תאי הגזים

תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה (כח מז)

דרכו של מרן ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זצוק"ל, לספר ולתת מוסר על מעלת השמחה, הוא סיפר מעשה של קבוצת אנשים יראי שמים אשר נלקחו בזמן השואה לתאי הגזים והמשרפות על ידי הנאצים הרשעים (שר"י), הנה ביקשו אותם הצדיקים שקיבלו עליהם את הדין בשמחה וביראת שמים מהממונה עליהם כי הם רוצים לרקוד כמה דקות לפני שהולכים לעולמם, התפלא לשמוע אותו ממונה על הבקשה המוזרה, ואמר לעצמו: "בטח אלה השתגעו והתבלבלו מחמת העונש, ובמקום לבכות ולהיות ביאוש הם מבקשים לרקוד", ואז אמר לעצמו: "בא ננסה אותם ונאשר להם את בקשתם, ונראה אם באמת הם יכולים במצב קשה כזה לרקוד", ומיד נתן את הסכמתו לאנשים לרקוד ולשמוח כאוות נפשם.

התפלא הממונה לראות שקמו כל האנשים והתחילו לרקוד באיזה שמחה ובאיזה התלהבות, ומדקה לדקה השירים והריקודים גברו ושכחו את עצמם כאילו הם רוקדים באיזה חתונה, ואז אמר לעצמו, "בטח הם ירקדו דקה שתיים ואחר כך יתיאשו ויפסיקו לרקוד", אבל לדאבון ליבו הוא רואה שאף לאחר חמש דקות הם ממשיכים במלוא המרץ, ולא הבין איך אנשים אלו שעוד מעט עומדים להישרף יכולים לרקוד בלי הפסקה, הם המשיכו לרקוד עשר דקות בלי הפסקה.

והנה, נעשה להם נס, ובאמצע הריקודים שמעו שהנאצים הפסידו והובסו וברחו על נפשם, וכן הממונה ששמע כך ברח על נפשו, ובזכות הריקודים והשמחה נשארו חיים וקיימים, אך אם היו כבר מהתחלה בדיכאון וביאוש, היו נשרפים והולכים לעולמם, ואפילו לא היו זוכים לבוא לקבר ישראל, ורק בזכות השמחה והאמונה נשארו חיים וקיימים. (עונג לשלחן שבת)