"כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" (כ"ב, ו) - ברכת בלעם כברכת חמור

קללת בלעם היתה חלה רק על ידי שהיה נותן ברכה לצד שכנגדו - מדוע הצרך להזכיר כוחו לתן ברכה? מבאר ה'תפארת יהונתן': משום שהיתה חלה קללת בלעם רק כשנתן ברכה לחברו, וכמו שעשה אצל סיחון כשנלחם עם מואב, שנתן קללה למואב וברכה לסיחון.

וה'אור החיים' כתב: באמת לא היה כוח לבלעם לברך, וברכתו היתה כברכת החמור, אלא רשע זה היה מערים, שכשהיה רואה באצטגנינות שפלוני יעלה לגדלה, היה עושה עצמו כמברכו, וכשבא הדבר ונתברך - היה חושב שברכתו של בלעם גרמה זאת, וכמו כן עשה לבלק, שראה בכוכבים שעתיד למלך במואב, ועל כן קדם וברכו (כפי שמובא במדרש תנחומא בפרשה פ"ד) כדי שיחשב בלק שהוא הסובב זאת.

אמנם ה'ספורנו' כתב שידע בלק שאין כוח הברכה לבלעם, ורק אמר לו כן כדי לכבדו ולהחניפו, שלא חושב אותו למזיק בלבד.