"אלו הם ארבע אמות שלי" – סיפורים על ציון רבי יצחק גברא זצוק"ל

הצדיק המקובל כמו"ר רבי יצחק במו"ר יצחק גברא זצוק"ל זיע"א – כ"א תמוז

הצדיק חפץ להיטמן בחצר ביתו ונימוקו עמו, אך כיוון שלא מדובר בשטח המיועד לקבורה היו מי שניסו לגעת בציון ונענשו. ביום ראשון לאחר פטירת הצדיק הגיעו לעגור קצינים ממשמר הגבול לאחר שנודע להם על מקום הקבורה, והנה כשניסה אחד מהם בחוצפתו לחפור את הקבר – נשל הברזל מן העץ ופצע אותו. לאחר כמה ימים, שוב הגיעו לשלוח יד במקום, אך הפעם הוסטה ידו של האיש שהניף את המכוש והוא פגע ברגלו ושברה. האנשים נתרעו ויותר לא הגיעו.

מצבת קבורת הצדיק הייתה עלומה שנים רבות ותושבי המושב, עולים חדשים מכורדיסטן, לא ידעו על הצדיק הטמון בו ומגן עליהם. חלקת הקבר הייתה מאחורי בתים ללא מצבה, רק שורת אבנים הקיפו סביב הציון, עליו גדלו עשבים שהסתירו את קיומו.

הקול שקרא לנהג

על אותה תקופה סיפרו פועלים מקק"ל שנקראו בעבודתם לחרוש וליישר את האדמה באותה חלקה בה הציון הקדוש, והנה כאשר התקרב הטרקטור אל קבר הצדיק, שמע הנהג קול הקורא לו בשמו, הוא פנה אנה ואנה לראות מי הקורא אך לא ראה איש. הלה נחרד ולא הסכים עוד לעבוד.

מחליפו בעבודה המשיך כאילו לא אירע דבר, והנה שוב מופיע הקול הקורא בשמו, אף הוא נעצר חיפש ולא מצא איש והמשיך בחפירה, אז קרא אליו הקול ואמר "אלו הם ארבע אמות שלי. אל תתקרב!" באותו הרגע התהפך הטרקטור והחל עולה בלהבות, הנהג הספיק לקפוץ ולהימלט כל עוד רוחו בו, ויהי הדבר לפלא. לאחר מעשה זה נודע הדבר כי יש שם דבר מה ומאז חששו לחפור במקום. בנוסף, כמה תושבים טענו כי מאזור עץ החרוב נשמעים קולות בכי ותפילות, ולפי עדותם בתשעה באב ובראש השנה ויום הכיפורים היה נשמע המון רב הדומה לבית כנסת גדול ומלא מתפללים. פחד אחז את אותם התושבים ומספר משפחות שהתגוררו סמוך לעץ עזבו את ביתם.

ישועות בציון

סיפורי ישועה רבים נקשרו סביב קבר הצדיק, בפרט בענייני זיווגים. מעוכבי שידוך רבים שחלקם כבר הגיעו לכדי ייאוש עקב מצבם, זכו לישועה פלאית.

מעניין לציין שישיבה חסידית מפורסמת בירושלים שמעו על קבר הצדיק פועל הישועות התארגנו יחד לנסוע באוטובוס אל הציון כדי להתפלל שימצאו את זיווגם במהרה, והיה הדבר לפלא שבתוך כחודש התארסו כולם.

אני מכיר כמה משפחות שהיו בציון הקדוש כאשר נושעו חזרו לציון כדי להודות לצדיק וגם הביאו עמם כיבוד.