חסד ביום צום - י"ז תמוז - ספור

בזמן מלחמת העולם הראשונה נשמט שמו של רבי יהושע שהרבאני זצ"ל מירושלים מרשימת החכמים שקבלו שחרור מהצבא הטורקי. שרות בצבא בעת המלחמה כמוהו כמות בטוח. גם עוון ההשתמטות, עלול לעלות במחיר החיים. ואכן, החלו שוטרים לחפש אחרי רבי יהושע. למרבה החסד, יום לפני שחפשוהו, הכנס לבית החולים "שערי צדק" לנתוח כיס המרה. כשנודע למשטרה שהאדם המבקש על ידם נמצא בבית החולים, פנו לשם מיד ודרשו בתקף מדוקטור משה וואלך להסגירו לידם. באותו יום עדין לא נתח הרב שהראבני, ומשום כך הסתובב בבגדיו הרגילים בפרוזדור בית החולים. דוקטור וואלך שהבין מיד את חמרת הסכנה, פנה לאחד מעוזריו בשפה הגרמנית שלא היתה מובנת לטורקים, והורה לאשפז מיד את החכם ולהלבישו בבגדי חולה. בינתים עכב דוקטור וואלך את השוטרים והתוכח עמם, באמרו כי החכם עבר רק אתמול נתוח קשה בכליותיו, ואסור לטלטלו. כשדרשו השוטרים הטורקים לראותו כדי לודא שאמנם נתח, עשה עצמו דוקטור וואלך כנפגע מחסר אמונם. פנה אליהם בקול תקיף: "אם יראה החולה במצב זה שוטרים, הוא עלול למות מפחד, כך תגרמו את מותו של חיל נוסף. בואו שוב שבועים מהיום, וקחוהו עמכם".

נענו השוטרים להצעתו והסתלקו. כשהגיעו שוב לאחר שבועים, ספר להם דוקטור וואלך בצער על החולה שנעלם באישון לילה, בטרם הוצאו התפירות מבטנו.

כשהחלים רבי יהושע, בקשה ממנו הנהלת בית החולים לעזב את בית החולים שהיה עמוס. ידע החכם כי אם יעזב את בית החולים, הוא עלול להתפס. שלח את אשתו לגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל להתחנן לפניו שישפיע על דוקטור וואלך שישאירנו בבית החולים עד יעבר זעם.

אותו יום היה י"ז בתמוז. השמש להטה בכל עזה והרב היה שרוי בתענית. נכנסה אשת החכם אליו וספרה לו את בקשת בעלה. מיד יצא הרב עם האשה לכוון בית החולים. כשהגיעו לשער יפו, צוה עליה לעלות על אחת העגלות ולנסע לבית החולים, ואלו הוא העדיף ללכת ברגליו כדי לקים את המצוה בגופו. לאחר הליכה של כארבעים וחמש דקות, הגיע רבי יוסף חיים לשערי בית החולים, שם מצא את האשה ממתינה לו.

הוא ניגש לשוער ובקשו לקרא לדוקטור וואלך. תמה השוער בלבו: הרי מעולם לא הטריח הרב אפלו ילד קטן, ומה נשתנה היום שהוא מטריח את הרופא לבוא אליו לשער, במקום להכנס למשרד הסמוך? אולם חזקה עליו בקשת הרב. קם ומסר את הבקשה. כששמע דוקטור וואלך שהרב ממתין לו ליד השער ומסרב להכנס, נדהם והזדרז לקראתו כשתמיהה בפיו: למה אין רבנו נכנס? הזדקף רבי יוסף חיים ופנה לדוקטור וואלך: "לא אעבר את מפתן בית החולים, עד שתבטחנו שתשאיר כאן את החכם שרבאני עד שתחלף הסכנה". "ואם תמשך המלחמה עוד שנים"? שאל הדוקטור. גם אז, השיב הרב. ד"ר וואלך היה נבוך מאוד. מצד אחד לא רצה לסרב לרבו הנערץ, אך מצד שני, ידע שהדבר עלול להמשך ימים רבים. הרהר כמה דקות ושאל את הרב: "האם רבנו יודע שאני מסכן את חיי ואת כל בית החולים, כשאני מסתיר משתמטים מהצבא". "עלי קללתך בני", ענה רבי יוסף חיים, "מבטיח אני לך שלא יאנה לך כל רע, אם תציל את חייו". כששמע דוקטור וואלך, נכנע והבטיח... וכך היה.