"תמות נפשי מות ישרים" – האור החיים והאיש שביקש למות זכאי (פרשת בלק)

תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו (כג י)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א:

מספרים על הגאון מוה"ר חיים בן עטר זיע"א שעמד במקהלות ודיבר בענייני התשובה, עבר אדם שאינו שומר תורה ומצוות, ושאל: התקהלות הזאת למה? אמרו לו היכנס ותשמע! פילסו לו נתיב, ועמד מול הרב שדיבר במעלת התשובה דברים חוצבי להבות אש, הדברים נגעו לליבו. עד שהתחיל להוריד דמעות.

כשסיים הרב לדבר והקהל התפזר, ניגש האיש אל הרב ואמר, אדוני הרב, דבריך מצאו מסילות בלבבי, ואני מקבל עלי תשובה שלימה, אבל אדוני הרב בקשה לי אליך, התפלל עלי שהערב אלך לישון ולא אקום, כי אין בכוחי להמשיך בחיי תורה ומצוות, ולא אוכל לעמוד בהם, לכן מוטב שאמות זכאי ולא אמות חייב.

אמר לו הרב, חלילה לי מעשות זאת, אבל דע לך כי בקשתך כבר נשמעה בין החיים, שהרי בלעם אמר: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו", לחיות חיי ישרים – אין בכוחו, אלא רק מות ישרים, אבל אנחנו זרע אברהם, יצחק ויעקב. הובטח לנו מפי הקב"ה: "פיתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", האם שמת ליבך לאיזה סיוע גדול מן השמים זוכה החוזר בתשובה, וכבר אמרו חז"ל: "הבא ליטהר מסייעין לו...." לך ועסוק בתורה ותלך מחיל אל חיל, ואני אהיה עמך, שמע האיש בקול הרב וחזר בתשובה שלימה, נשא אישה יראת ה' והעמיד דור ישרים מבורך. (מאור ישראל, דרושים עמ' כד)