"אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" (ל"א, כ"ג)

בשמונה מקומות התורה מצוה אותנו על שמירת שבת, לאחר שנצטוינו בפרשת יתרו וכן בפרשת משפטים שוב חוזרת התורה על שמירת השבת בפרשתנו, מה יש ללמד מפסוק זה? יסוד חשוב אומרת לנו התורה, קדשת נפש מישראל גדולה מקדשת השבת, אמנם מצוה אותנו התורה "אך את שבתתי תשמרו" (נאמר שבתותי לשון רבים הכולל את החגים ואת יום הכפורים) אך זכרו "כי אני ה' מקדשכם" - קדשתכם גדולה מכל השבתות והחגים, שאם יש על המאזנים כף אחת שמירת שבת ועל הכף השניה פקוח נפש, הצלת נפשות דוחה את כל התורה. [הרב שמעון בוגדרי שליט"א]