"וביום השביעי שבת וינפש" (ל"א, י"ז) - היכן נרמז בפרשה שיש לאדם נשמה יתרה בשבת, ומדוע נתנה לאדם נשמה יתרה בשבת?

כתב 'בעל הטורים' על הפסוק 'וביום השביעי שבת וינפש' שהם סופי תבות 'שתים', מפני שיש לאדם שתי נפשות בשבת.

וב'ספורנו' כתב, לכך ביום השביעי נעשה האדם בעל נפש יתרה שהיא תוספת הכנה להשיג מה שכיון אליו ה-אל יתברך בשלמות פעלתו, באמרו 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' (בראשית א', כ"ו).

ורש"י (במסכת ביצה ט"ז.) כותב שהנפש היתרה שיש באדם הוא 'רחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרוחה ואין נפשו קצה עליו', ומאידך כתב 'בעל הטורים' (ויקרא י', י') לכך אדם מרגיש כבדות במוצאי שבת בגלל הנשמה היתרה שאבדה ואז האכל מכביד עליו.