לקט מתוך 'אלקטה באמרים':

בארבעים יום ששהה משה רבינו במרום לקבל לוחות שניות, צמו בני ישראל כל יום וביום האחרון צמו גם בלילה לפניו. למחרת עלו להר ובכו לקראת משה רבינו, והוא בכה לקראתם, ועלתה בכיה זו לפני הקדוש ברוך הוא. באותה שעה נתגלגלו רחמי הקדוש ברוך הוא וקבל תשובתם. ונשבע שבזכות בכיה זו יהיה להם יום בכי של שמחה על כפרת העוונות - יום כפור (ילקוט שמעוני כי תשא, רמז שצ"א).

בני ישראל קבלו על עצמם את ענש המיתה כדי לכפר על עון העגל (רמב"ן שמות ל"ג, ו').

'ישראל קבלו על עצמם מיני צער מדה כנגד מדה', כדי לכפר על עוון זה (רבנו בחיי שמות ל"ג ד').

על ידי החלטת בני ישראל להרחיק עובדי עבודה זרה ולאבדם, התכפר להם חטא העגל והתקבלה תשובתם. ואף על פי שהיה להם רק רצון לעשות זאת, ועוד לא עשו בפעל ('אור החיים' ל"ד, י"א).

דוד המלך תלה כלי נגינה מעל מטתו לתקן חטא העגל שהיה במחולות וכלי נגינה (של"ה יומא פרק נר מצוה הלכות תשובה י"א).