"כבד את אביך ואת אמך" (כ, י"ב) - לקט ספורים בנושא כבוד אב ואם

מצות כבוד אב ואם היא הקשה שבקשות וחשובה היא עד מאוד, ואומר החנוך (מצוה ל"ג): ובא הפרוש (קדושין ל"א:) אי זהו כבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנתו, וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכנתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו הא-ל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ברוך הוא.

דיני המצוה, כגון כבוד זה מנכסי מי חיב לעשותו אם משל אב או משל עצמו, והלכה (שם ל"ב, א) משל אב אם יש לו נכסים לאב ואם לאו יחזר הבן אפלו על הפתחים (עין ירושלמי קדושין א, ז) ויאכיל אביו, וכבוד אב ואם אי זה קודם ועד היכן כבוד אב, ואם מחל על כבודו אם יהיה מחול. ואם יראנו עובר על דברי תורה באיזה לשון ימנעהו, ואם יצוהו אביו לעבר על דברי תורה שלא יאמינהו בזה, וכי חיב לכבדו בחיו ובמותו, וכיצד הוא הכבוד במותו, ויתר פרטיה, מבארים בקדושין וקצת מהן במקומות אחרים מהגמרא (יו''ד סימן ר''ס).

מספרים כי באו אל רבי שמואל מסלנט זצ"ל זוג נשוי, ושאלו אם מתר להם להנות מכספי בניהם שאינם שומרי תורה ומצות, אבל רוצים לתת מכספם להוריהם.

ענה להם הרב בשאלה 'אתם מספרים שבניכם אינם מקפידים על קיום המצוות, ורק מצוה אחת כבוד אב ואם נשארה בידם, האם גם מצוה יחידה זו אתם רוצים לקחת מהם'?!

כבוד אב של רבי צבי ברוידא - את הצטינותו של רבי צבי הירש ברוידא זצ"ל (חתנו של הסבא מקלם זצ"ל) במצות כבוד אב ואם, אין לתאר במלים. כל מכתביו אליהם שנשארו לזכרון, מלאים הערצה אהבה ויראה לאין שעור. היחס שלו אליהם היה לא רק כבן להורים, כי אם כעבד למלך. את אביו שהמשיך לחיות הרבה זמן אחרי אמו, הוא מכנה במכתביו: מחמד חיי, וחותם: עבדך בנך כל הימים.

כשקבל את תמונת אביו, תלה אותה נגד מקום מושבו, והוא כותב שבכל פעם שהוא מסתכל בהוד פניו, הוא מתמלא בושה ונמנע ממעשים לא רצויים. ויש לו הרגש בזה כמספר אצל יוסף, כאשר בא לעשות עברה 'נראתה לו בחלון דמות דיוקנו של אביו, והיה מצטער מאוד שאינו נמצא בקרבת אביו ואין לו את האפשרות לשמשו. והיו לנגדו דברי הגמרא (מגלה י"ז) שיעקב נענש 22 שנה כנגד 22 שנה שהיה בבית לבן ולא קים כבוד אב ואם. בערב ימי אביו, הצליח רבי צבי לעלות לארץ הקדש ולשרת את אביו בפעל כמו שצפה תמיד, והצליח לקים את המצוה הגדולה והקדושה הזאת.

כוס חלב מדה של אמא - מספר על רבי יוסף רוזין זצ"ל (בעל ה'צפנת פענח') שמקטנותו היה שוקד בלמודו יומם ולילה, ומרב השקידה לא מצא פנאי לאכילה ושתיה.

הרבה פעמים חזרה אחריו אמו המסורה עם כוס חלב ביד, כדי להבריא את גופו, אולם רק כשהזכירה לו את המצוה 'כבוד אב ואם', התנער הילד יוסף מהספרים וגמע החלב כהרף עין...

אמו ואביו החורג של ה'חפץ חיים' - הצדיק רבי שלמה בלוך זי"ע ספר ששמע מה'חפץ חיים' זצ"ל איך התגלגל זווגו הראשון. הוא אז היה כבן 16 שנה, והיה מקום למודו בוילנא (בחברת עלויים), והיה יתום מאביו, ואמו התחתנה עם יהודי פשוט מאוד מראדין, לא כאביו שהיה תלמיד בוולוז'ין.

פעם רצה ה'חפץ חיים' לכבד את אמו, ונסע אליה לראדין לבקרה. בהזדמנות זו ראהו בעל אמו הנ"ל, ומאוד נשא חן בעיניו, והיתה החלטתו נחושה, שיקח אותו לבתו שהיתה אז בת 26. ותבע הוא מאמו שתסדר הענין בכי טוב, אחרת הוא יגרשה. כשאמו החלה לדבר עמו בענין - החלה לבכות, ומתוך בכיה ספרה מה שבעלה דורש ממנה.

ענה לה ה'חפץ חיים': 'מה הרעש? אז אני אתחתן עמה'! וכך נגמר השדוך. וחי אחרי החתנה בעניות גדולה עד כדי כך שהיתה לו רצפה של עפר, ובשבת היה מפזר חול צהב לכבוד שבת.

ה'ברכת שמואל' - רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, ר"מ ישיבת קאמניץ, היה ידוע ומפרסם במצות כבוד אב ואם, בזהירות יתרה לפרטיה ודקדוקיה. תמיד היתה מחשבתו משוטטת לדעת מה חסר להוריו כדי שיוכל למלא כל משאלותיהם. גדול אחד אמר עליו בתמיהה: מתי לומד רבי ברוך בער תורה, אם כל היום עובר עליו במחשבות של מצות כבוד אב?!

באמירת שעוריו היה נוכח גם אביו רבי שמואל דוד זצ"ל. היה נוהג רבי ברוך בער בעת עוברו לגשת למקומו לאמירת השעור, לפני כן היה נגש אל אביו ובקש רשות לומר שעור, ואחרי גמרו היה נגש עוד הפעם אל אביו ושואלו בדרך ארץ, האם מצא חן בעיניו השעור שאמר.

בעת הפוגרום בקרמנצ'וג, עת כלם ברחו מאימת הפורעים, נתעכב רבי ברוך בער עם אביו וטפל בו במסירות נפש עד שהביאו למקום בטוח, ורק אז חשב על נפשו. כשחלה אביו ונפל למשכב, היה רבי ברוך בער יושב אצלו ימים ולילות.

וכשנפטר אביו, הגם שהיה זקן מפלג למעלה מגבורות, חלשה דעתו של רבי ברוך בער, באמרו שלא טפל באביו די הצרך, והאשים עצמו שאלמלי התמסר לו יותר, עשוי היה עוד להאריך ימים. צערו זה גבר והעיק עליו מאוד עד דכדוכה של נפש, עד כדי כך שסכנה היתה צפויה לבריאותו.

ולאחר זמן כשנזדמן לאספה בעיר וילנא, נפגש עם ה'חפץ חיים' והשיח לו מלבו, ואחרי שיחתו עמו שבה נפשו. וכל ימיו חזר על הרגשתו שה'חפץ חיים' החיני. את שם ספרו קרא 'ברכת שמואל', לכבד זכר אביו.

איך לקים כבוד אב ואם במגוריהם - מעשה באברך שעלה להתישב בארץ ישראל ביחד עם אמו האלמנה, ותכניתו היתה לשכן את אמו בביתו יחד עם משפחתו, כדי שיוכל כך לדאג למחסורה. כשבא אל ה'חזון איש' לשאול לדעתו, ה'חזון איש' לא הסכים עמו, ואמר לו שבשום אפן אין זו הדרך הנכונה, כי מאחר שישהה עמה בקביעות, לא ימלט שמתוך העמס לא יפגע בכבודה, ואז יצא שכרו בהפסדו. הנכון, שידאג לשכן אותה בדירה משלה, ידאג לצרכיה וימצא אנשים שיתנדבו לעזרתה, ואפלו ישלם עבור הטרחה, וכך היא תהנה יותר והוא יקים מצות כבוד אם כראוי. ['שאל אביך ויגדך ח"ג']