דבר העורך

בשבת זו נקרא את פרשת יתרו, בה יש את הדבר המרכזי בעם היהודי - קבלת התורה - עשרת הדברות.

פותחת הפרשה: "וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה א-להים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".

ויש להתבונן מדוע נקראה פרשה זו 'פרשת יתרו' בזמן שנראה היה לתורה לכנות פרשה זו בשם 'פרשת מתן תורה', או 'פרשת משה' על שם משה רבנו שהיה השליח להורדת התורה מן השמים מתוך מסירות נפש עצומה. וקשה הדבר למה יתרו הוא זה שיזכה שפרשה כה חשובה ומיחדת בתורה תקרא על שמו, בעוד שלפני זמן מועט הוא כהן ככהן מדין ולא היתה שום עבודה זרה בעולם שהניח מידיו. ועוד הוא היה לאדם הכי חשוב ומפרסם ומכבד בעולם בהבט העבודה זרה.

ונראה לבאר שהקדוש ברוך הוא בחר בשמו של יתרו לצרך שם לפרשה העוסקת במתן תורה, על מנת ללמדנו על מעלתו הגדולה של יתרו. וכתוב בתורה: "וישמע יתרו" ומבאר שם רש"י במקום: "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". והנה בשירת הים נוהגים אנו לומר (שמות ט"ו, י"ד): "שמעו עמים ירגזון" ומשמעות שיתרו לא היה היחיד ששמע על הנסים הגדולים והנוראים שארעו לעם ישראל, אלא שיתרו נתיחד במעלה גדולה ומשבחת, הוא היה מסגל לשמע ולהפנים את המסר. זו לא היתה שמיעה בעלמא אלא שמיעת הלב.

מנגד אמות שמעו שמיעה חיצונית בלבד שהיא שמיעת האזן מבלי שיפנימו את המסר לתוך לבם פנימה, ולפיכך כעבר זמן הם שכחו מהמראה הגדול וחזרו לעסק בשגרת יומם.

יתרו לא היה כשאר גויי הארץ אלא היה בו את הכוח והענוה להודות שעד עתה הוא חי באפן שגוי ומטעה, ועל כן בהזדמנות שנקרתה לפניו להכיר במציאותו של השם יתברך ובנצחיותו של עם ישראל, הוא הודה בטעותו ובא לחסות תחת כנפי השכינה.

יש הנוהגים לערך סעודת יתרו על שם הסעודה שערך בזמנו יתרו כאשר גלה את גדלת השם יתברך ובא להצטרף לעם היהודי. סעודה זו שערך יתרו ממחישה לנו עד כמה היתה לו היכלת להכיר באמת ולפרסם זאת בריש גלי מבלי להתביש כלל. ובכונה נבחרה פרשה זו להקרא על שם יתרו, כדי להנחיל את המסר לעם ישראל שבכדי לעבד את ה' יתברך וללכת בדרכיו, יש צרך להדבק באמת ולהכיר בה, מבלי לחוש בושה מפני המלעיגים בעבודת ה'. ובזמן שאדם אינו מתביש להודות בטעויותיו ויש בו את האמץ לשנות את דרכו הרעה ולחבר לאמת, אז זכותו רבה ועצומה במאוד מאוד, כיתרו בשעתו שהכיר באמת ולפיכך זכה שפרשת מתן תורה תכתב על שמו.

המסר מיתרו הוא עצום. בעולם מלא לחצים, מידע, ודעות - קל לשמע. אך קשה לפעל ולקחת אחריות.

יתרו מלמד אותנו שהשמיעה היא רק השלב הראשון. האמת מחיבת תגובה. היא דורשת מאתנו לצאת מאזור הנוחות, לשנות, להתקדם, לפעל ולא להשאר אדיש.

כמה פעמים אנו שומעים דבר תורה, שעור, או מסר חנוכי - ומתרגשים באותו הזמן, אבל האם אנחנו עושים עם זה משהו? האם אנחנו "באים" בעקבות השמיעה? יתרו הוא דגמה לאדם שלא הסתפק בהתרגשות. הוא שנה את חייו והתגיר, הצטרף לעם ישראל, נתן עצה למשה, והשפיע על ההיסטוריה שלנו. מכאן נשא תפלה: יהי רצון שנזכה לשמע ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.