"וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם..." (י"ח, י"ד) - איזהו חכם? הרואה את הנולד

התורה הקדימה לכתב את עצת יתרו לפני מתן תורה, ושנתה מהסדר הכרונולוגי של המציאות כפי שהיתה: הלא יתרו נתן את עצתו המפרסמת למשה רבנו רק לאחר מתן הלוחות השניות, ביום הכפורים, כמו שנאמר 'ויהי ממחרת' - למחרת רדתו מההר. מתאים היה קדם לכתב את מתן תורה, ואחר כך לכתב את עצת יתרו, כפי שהיה במציאות. גם מבחינת סדר החשיבות יש עדיפות למתן תורה על עצת יתרו, ומכל מקום התורה מקדימה עצת יתרו למתן תורה. יש כאן יסוד חשוב שעלינו ללמד: עצת יתרו - היא המפתח לזכות ללמד ולקבל את התורה. אם יסדו רבותינו ש'קולות וברקים' זה חלק מ'תורה כנתינתה', הרי ודאי שעצת יתרו, שכתובה בסמוך ונראה לפני קבלת התורה, הרי היא חלק בלתי נפרד מ'תורה כנתינתה'.

מטל עלינו לתן את הדעת מה יכולים אנו לטל מפרשה זו. מה בעצם מהותה של עצת יתרו? - יתרו הציע עצה מתבקשת, חלקת עבודה והאצלת סמכויות. רבים שאלו - מה חדוש יש בעצה ומה ראה יתרו שלא ראו כל ישראל? והנה, יתרו זכה שנקראה הפרשה על שמו 'על שם שיתר פרשה אחת בתורה', והכל בזכות העצה הפשוטה כל כך, לכאורה.

ועוד יש לעין, שהנה העצה לא נתנה לאחר שבועות של מעקב והתבוננות על סדרי העבודה של משה רבנו, אלא כבר לאחר יום אחד בו ראה את משה והעם. היינו מצפים שיתרו ילמד את המציאות לעמק במשך תקופה, ורק לאחר מכן יציע הצעות לשפור. עוד יש לתמה: יתרו מציע את עצתו למחרת יום כפור, יום לאחר רדת משה רבנו מההר, לאחר שבמשך 120 יום היה בהר סיני ב-ג' סדרות של 40 יום. וכי לא מתבקש הדבר כי לאחר העדרות כה ממשכת מהמחנה יהיה תור ההמתנה למשה ארך?!... כיצד יתרו למד מארוע חד פעמי זה שיהיה עמס מרבה באפן קבוע?

'והיית לנו לעינים' - נראה לבאר ענין זה לפי המבאר (בפרשת 'בהעלתך'), כשמבקש משה מיתרו שישאר במדבר הוא אומר לו 'והיית לנו לעינים'. פרש רש"י: 'והיית לנו לעינים' - לשון עבר. דבר אחר, לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו - תהיה מאיר עינינו'.

ובאר ה'אבן עזרא': 'והיית' - לשון עבר, רמז על העצה שנתן למשה, שהראה לו מה שלא ידע, וזה טעם לעינים'.

משה סבר שהתור הארך המשתרך היום הוא חד פעמי וקשור להעדרות הארכה שלו. משה ידע לבדו את העצה למנות דינים נוספים, ותכנן אותה בעצמו, אלא סבר להמתין ולראות אם המצב הקים נמשך, ורק באם אכן ימשך - לעשות שנוי. אך יתרו, בהתבוננות מעמיקה על העם, הבין שזו רק ההתחלה; הצמאון של העם יתגבר ויוסיף, והכל עלול לקרס. הוא זהה שהבעיה קימת כבר עתה, וכדאי לפתרה לפני שתהפך לבעיה קבועה. הוא ראה את הבקוש והצמאון הגדול של העם לחקי ה' ותורותיו, והבין שהדבר ילך ויתעצם וימוטט חלילה את משה והעם.

רואה את הנולד - זה היה הסוד של יתרו. יתרו, שבעברו היה יועץ בבית פרעה, זהה כבר אז את המשך גזרות פרעה, ולכך ברח מבית פרעה. גם כאשר בנותיו באו וספרו לו על איש מצרי שהושיע אותן ליד הבאר, הוא זהה מיד את ההזדמנות שטמונה כאן ובקש מהן לקרא לו.

יתרו מלמד אותנו 'לקרא את המפה' היטב מראש, להקדים את המאחר. הוא לא מחדש, הוא מזהה, רואה את הנולד. חושב לטוח הארך.

יתרו חדש את הגישה שלא כדאי להמתין לבעיה שתוצר, אלא כדאי למנע אותה מראש, וזוהי חכמתו. לא לדחות את הטפול בבעיה אף ביום אחד. 'בני בניו של יתרו זכו לשב בלשכת הגזית'. מי שלומד מיתרו את מניעת הבעיה מראש, הוא ראוי יכול לצאת מורה הוראה בישראל! ['מוסף שבת קדש']