"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים"... - "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (י"ד, ל. ט"ו, י"ד) - ספור

על הפסוק "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות י"א, ב), כתב רש"י: "אין "נא" אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם: "ועבדום וענו אתם" (בראשית ט"ו, י"ג) - קים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - לא קים בהם".

וכבר עמדו המפרשים על התמיהה, מדוע הצרך הקדוש ברוך הוא לבקש ולהתחנן על דבר כזה שיביא להתעשרותם?...

ובאר המגיד מדובנא על פי משל: היו פעם שני מלכים שנלחמו זה בזה במשך תקופה ארכה, וסופה של המלחמה לא נראה באפק. יום אחד נמלכו בדעתם והחליטו: לשם מה להרג כל כך הרבה חילים? כל אחד ישלח חיל אחד, שניהם יתגוששו ליד בור עמק, ומי שיצליח לזרק את השני לתוך הבור - הוא המנצח.

צד אחד שלח חיל ענק, בעל ממדים עצומים, והצד השני שלח חיל רגיל, לא גדול במיחד. האות נתן והשנים החלו להתגושש...

נגש החיל הענק אל זה שמולו, תפס בו בחזקה, הניף אותו באויר על כתפיו והתחיל לצעד לכוון הבור.

המלך של זה שעל הכתף נשם נשימה עמקה, הנה עומד הוא להפסיד במלחמה...

כשהגיעו למרחק חצי מטר מהבור, סטר לפתע החיל הקטן על פניו של הענק, עשה לו עוד שנים-שלושה 'תרגילים' והפיל את הענק לתוך הבור... כלם מחאו כפים, נערך טקס מיחד ובו הענק לחיל אות הצטינות מאת המלך.

בסיום הטקס קרא המלך לחיל ואמר לו: "נכון, מגיע לך פרס על שהבאת לי את הנצחון, אבל בעצם היו מגיעות לך גם מלקות... שכן, אם יודע אתה לעשות כאלו תרגילים, מדוע לא עשית זאת בתחלת ההתגוששות? הרי נשמתי כמעט פרחה מקרבי כשראיתיו עומד להכריע אותך"!

נענה החיל ואמר: "אדוני המלך, האם ראית איך הוא היה נראה"? - "כן, כ-ז-ה גדול". "נו, אז למה שאני אשא אותו על גבי עד הבור ומה עוד שאני עם גוף קטן? מה, אני סבל?! לכן הנחתי לו לשאת אותי על כתפיו כל הדרך אל הבור, ורק ברגע האחרון הפלתי אותו לתוכו"!

והנמשל: עקר הבזה ממצרים היתה בזת הים, שנאמר: "תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף" (שיר השירים א, י"א), ואמרו חז"ל (מדרש שיר השירים רבה א): "תורי זהב נעשה לך - זו בזת הים, עם נקדות הכסף - זו בזת מצרים, כשם שההפרש בין כסף לזהב, כך גדול שבח ממון הים מבזת מצרים".

נמצא, שעקר הישועה היתה על הים, כי עד הים המצרים רדפו אחריהם, וגם עקר הבזה היתה על הים.

מעתה, כשבא משה רבנו לבני ישראל לפני שיצאו ממצרים, ובקש מהם לטל מהמצרים מעט כלי כסף וכלי זהב (כי את עקר הממון יקבלו על הים), טענו הם: "לשם מה עלינו לשאת את רכושם של המצרים עד הים? הרי ממילא המצרים יביאו לנו הכל אל הים"! לכן נאמר כאן "דבר נא", לשון בקשה, תבקש מבני ישראל שבכל אפן יקחו. למה? שלא יאמר אותו צדיק אברהם (בראשית טו, יג): 'ועבדום וענו אתם' - קים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכש גדול' - לא קים בהם.