מה פתח את לבו ומוחו של יעקב? – סיפור על כבוד בית הכנסת

סיפר יהודי יקר בשם יעקב, אברך כולל השוקד על תלמודו יומם ולילה, על מעשה מרתק שאירע עימו: "בבחרותי", מספר האברך, "הייתי חלש כשרונות, למדתי ולמדתי אולם לצערי לא הבנתי מאומה, ואף במקרה שכן הצלחתי להבין – היה זה בקושי רב, ורק מעט שבמעט, וגם את זה שכחתי במהרה.

הדבר היסב לי תסכול רב, ואף לירידה בהשקעה ובהתמדה. הייתי ממש קרוב לייאוש, חשתי שאין מקומי בישיבה הקדושה! אולם רגע לפני שעשיתי מעשה, פניתי לבורא עולם בבכיות ובתחנונים, בקשתי שיפתח את מוחי, ויאיר את עיני בתורתו הקדושה.

ימים חלפו, והשינוי לא נראה באופק. בוקר אחד, לאחר מספר שעות של לימוד מעייף בו לא הצלחתי להבין מאומה, נפל לידי ספר העוסק בקדושת בית הכנסת וחומרת הדיבור בשעת התפילה.

הארה גדולה מלאה את לבי. הבנתי מדוע הקב"ה אינו שומע את תפילתי, מדוע אינו פותח לי את מוחי ושכלי. הן כל שערי שמים נעולים בפני, התפילה אינה עולה למעלה, שכן המדבר בבית הכנסת הרי הוא מנודה לשמים!.

באותו רגע עשיתי תשובה מעומק לבי, וקבלתי על עצמי שלא לדבר יותר בבית המדרש בזמן התפילה ובזמן הלימוד, וכן להתחזק באופן כללי בתפילה, להקדים את זמן הגעתי לבית הכנסת, ולומר את מילות התפילה בבירור ובכוונה.

שבועות חלפו, שוב נערך מבחן בישיבה, השינוי אירע! פעם ראשונה שהצלחתי להשיב מבחן בתשובות ברורות. מגיד השיעור שבדק את התשובות – נדהם, לא הבין כיצד יעקב הצליח לכתוב תשובות כה מלאות ובהירות. ניכר היה שהכותב מכיר את הסוגיה על בוריה. 'כנראה הוא העתיק מחבר או נעזר באחר, לא יתכן שאלו תשובותיו, חשב מגיד השיעור. 'במבחן הבא אשגיח על הבחור מקרוב!'

שוב הגיע מבחן. חשתי שמגיד בשיעור נועץ בי את עיניו, הבנתי מדוע, אולם החלטתי שלא להתייחס. המשכתי לכתוב את התשובות במרץ רב.

מגיד השיעור נדהם. רואה אותי כותב במרץ את התשובות וממלא את הדפים מבלי להרים את הראש, לא מביט לא לימין ולא לשמאל. הוא לא הצליח להתאפק, ועוד לפני שסיימתי לענות על מחצית מן התשובות, זימן אותי אליו ושאל אותי: 'מה הסוד שלך, מה פשר המהפך הזה?!'

ואני עניתי בפשטות: 'התחלתי לתת כבוד לה' יתברך, קבלתי על עצמי שלא לדבר יותר בבית הכנסת ובבית המדרש, ואף להקדים את בואי לתפילה. ויותר לא עשיתי מאומה. בורא העולם ברחמיו פתח לי שערי בינה והאיר את עיני בתורה הקדושה!'

מתפללים אנו בעל יום: "והאר עינינו בתורתך", אולם לא מספיק לבקש, יש לכבד את המלך בביתו וכך נזכה למאור התורה ולחכמתה. (כבוד לה' יתברך).