דבר העורך

בשבת הקוראים בתורה פרשת בשלח נקראת "שבת שירה", על שם שירת הים שאמרו בני ישראל לאחר קריעת ים סוף.

על קריעת ים סוף אמרו חז"ל את האמרה השגורה בפי כל: "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" (מסכת פסחים קי"ח.).

ולכאורה קשה, מה הקשר בין פרנסה לקריעת ים סוף?

"אמר רב שזבי משמה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים קל"ו, כ"ה): 'נתן לחם לכל בשר', וסמוך לפסוק זה כתוב (שם י"ג): 'לגזר ים סוף לגזרים'.

ואומר המלבי"ם: נותן, וגם מזונו שאמרו חז''ל שבמזלא תליא, באמת הוא הנותן לחם לכל בשר, הגם שנראה שזה בא מן השמים והמערכה, הודו לאל השמים, הוא המנהיג את המערכה, ועקר המזון והטובות יוצאות מאתו, שהכל יוצא מחסדיו אשר הם מתמידות לעולם במבט ראשון, הדמוי נשמע תמוה. הרי קריעת ים סוף היתה נס גלוי, גדול וחד פעמי, בעוד פרנסה יומיומית נראית כחלק מסדר העולם הרגיל. רבנו בחיי מבאר כי הקשי לא נוגע לקדוש ברוך הוא, שכל יכול, אלא לעצם המהות: הפרנסה היא נס נסתר, והיא שוות ערך לקשי של נס גלוי כמו קריעת ים סוף. הכונה היא שכשם שבקריעת ים סוף נאלץ הקדוש ברוך הוא לשנות את סדרי הטבע באפן גלוי ומפלא, כך גם הפרנסה (הנראית טבעית) דורשת למעשה שנוי ובטול של "כח המערכה" (ה"מזל" או הטבע) עבור כל אדם ואדם, ולכן היא נחשבת כ"קשה" (דבר הדורש מעשה מיחד של שמים).

רבנו ה'אלשיך' הקדוש מבאר כי הקשי אינו נובע מ"חלשה" חלילה אצל הקדוש ברוך הוא, אלא מהצרך להתגבר על "עוונותיו של אדם המקפחים מזונותיו".

כדי לפרנס אדם שמגיע לו פרנסה על פי מדת הדין, למרות עוונותיו, נדרש כביכול "חזק יד" והתגברות, ממש כשם שקריעת ים סוף היתה כרוכה ב"קשי" להתגבר על הדין שיענה לטענת המלאכים (האם ישועת ישראל חשובה יותר מטביעת מצרים?), ועל העבדה שבני ישראל "וימרו על ים בים סוף" (תהלים ק"ו, ז). על דרך המוסר מובא כי ה"קשי" הוא בלב האדם. קריעת ים סוף דרשה מבני ישראל להאמין ולצעד אל תוך המים - כמעשה נחשון בן עמינדב (שקפץ ראשון למים במסירות נפש).

כך גם הפרנסה! למרות שהאדם יודע שמזונותיו נקצבו לו, בשעת מבחן קשה לו לחיות בפעל בבטחון גמור ולהשליך יהבו על ה' שנאמר "השלך על ה' והוא יכלכלך" (תהלים נ"ה, כ"ג). הקשי הוא להתחזק באמונה ולפעל במסגרת ההשתדלות הנדרשת, מבלי לדאג ולהכנס למתח וחרדה, ולכן היא משולה לקשי האמונה הנדרש בקריעת ים סוף.

השבוע אור ליום שני - ראשון בערב יחול ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות. התורה אומרת "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט), כשם שהעץ זקוק לשרשים איתנים כדי לשאת פרות, כך האדם נדרש לחזק את שרשי האמונה והערכים שלו, כדי שיוכל להוציא פרות, שהם: תורה, מצוות ומעשים טובים.

כותב בעל 'עבודת יששכר' (רבי יששכר דב בעריש טורנהים זצ"ל): "ראיתי בכתב יד ישן בשם היהודי מפשיסחא זצ"ל זיע"א, שמי שאוכל אתרוג בט"ו בשבט - בטוח שישלים שנתו.