"עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה (ט"ו, ב) - קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף - ספור

את הספור הבא ספרה הרבנית צדקה, כלתו של ראש ישיבת פורת יוסף, רבי משה צדקה, ומנהלת סמינר בירושלים: לפני שנים למדה בסמינר שלה בת מצינת אך נמוכת קומה באפן מיחד. באחד הימים שתפה את המנהלת בהצעת שדוך טובה שהצעה לה. המנהלת, שהכירה את המשפחה, חששה שקומתה הנמוכה תפריע להם.

כאשר התקשרה אם הבחור לברר אצל המנהלת על טיבה של אותה בחורה, היא שבחה ביותר את גבהה הרוחני ואת שעור קומתה של הנערה המצעת להם, והוסיפה כי מקבל שאמא נפגשת עם הכלה לפני השדוך, ולכן היא ממליצה מאוד שתפגש אותה ותודא שהיא מוצאת חן בעיניה.

למרבה הפתעתה, האם סרבה לעשות זאת וטענה שהיא סומכת במאה אחוז על בנה. המנהלת הוסיפה לדבר אל לבה, שכדאי בכל אפן לראות את הבת ולהמנע מהפתעות, אולם האם היתה רגועה לחלוטין והצהירה, שכל מה שיתאים לבנה - מתאים גם לה.

הזוג נפגש פעם, פעמים ושלוש, הכל הלך כשורה והם סגרו ביניהם. רגע לפני הווארט החליטה אמו של הבחור שהיא רוצה להפגש עם הכלה. רק ראתה את גבהה - ולבה נפל. עוד לפני שפצתה הנערה את פיה, גמרה האמא בלבה שלא יתכן שבנה יתחתן אתה. שמו שמים! לא יקום ולא יהיה! היא לעולם לא תרשה שה'גמדה' הזו תהיה כלתה...

הרבנית צדקה נכנסה לעבי הקורה. היא התקשרה ואמרה לה: "מאחר מדי. כעת אינך יכולה להוריד בחורה על הגבה שלה. הפצרתי בך שתלכי קדם לכן, בקשתי זאת ממך כמה וכמה פעמים. אינך יכולה לפגע בה כל כך! הנערה יושבת ובוכה בבית כבר שלושה ימים. לא יעלה על הדעת שתתנהגו בחסר רגישות כזה"! אולם האם התעקשה שבחורה כזו לא תכנס לביתה, ויהי מה. בלית בררה יצרה הרבנית צדקה קשר עם אבי הבחור ונסתה לדבר אל לבו: "לא הוגן להתנהג כך. אשתך ידעה שעליה לראות אותה. היא לא הגיעה אלא אמרה שהיא סומכת על הבן. בלתי אפשרי לפגע בבת ישראל באפן נבזה כל כך! כבר שלושה ימים לא פוסקת דמעתה של הבת מעל לחיה! אם קשה לכם עם השדוך הזה - הצעתי שתבחרו אדם גדול שאתם סומכים עליו, ותלכו לשאל את דעתו בענין". האב הרהר והסכים שאכן בלתי אפשרי לפגע כך בבת ישראל. הוא הודיע לה שברצונו לשאל על כך את הרב שטינמן, ומה שיפסק בענין - מקבל עליו ועל אשתו. מאחר שהרב שטינמן לא קבל נשים, ובמקרה זה היתה חשיבות מיחדת שדוקא האם תשמע את תשובתו, יעצה הרבנית צדקה שינסחו ביחד את השאלה, ובקשה שיסע אל הרב שטינמן ביחד עם אשתו. אף על פי שלא תוכל להכנס - שתגיע ותעמד במדרגות במקום שאפשר, כדי שקדשת הרב תכנס בלבה. ואכן נסעו שניהם. האב נכנס פנימה עם המכתב, ואשתו נשארה בחוץ. הרב שטינמן עין בנכתב, הרים את עיניו ושאל את האב: "איפה אשתך"? "היא כאן בחוץ" - השיב לו. "שתכנס" - אמר הרב שטינמן. ברגע בו נכנסה, קם הרב שטינמן מכסאו והחל להסתובב בחדרו.

תוך כדי כך שאל: "היא פה"? משהשיבו לו בחיוב, המשיך לשאל: "היא רואה אותי"? ענו לו שכן - והוא המשיך ללכת עוד קצת. לבסוף נעצר ואמר: "האם היא רואה כמה אני נמוך? והנה אשתי לקחה אותי... מזל טוב! מזל טוב"! ובכך נגמר השדוך בכי טוב... [ומתוק האור]