מה עושים כשחג מפסיק את השבעה?

הדין

השולחן ערוך (יו״ד שצט, א) כותב: ״הקובר מתו קודם הרגל, בענין שחל עליו אבילות ונהג בו אפילו שעה אחת קודם הרגל – הרגל מפסיק האבלות ומבטל ממנו גזרת שבעה, וימי הרגל עולים לו למנין שלשים״. הטעם: שמחת החג היא מצווה של הציבור כולו, והיא דוחה את אבלות היחיד.

תנאי – ״נהג אבלות״

כדי שהחג יבטל את השבעה – צריך שהאבל ינהג אבלות, ולו לזמן קצר, לפני החג: ישב על הארץ, חלץ נעליים. השולחן ערוך שם מוסיף שאפילו נהג רק בדברים שבצנעה – מספיק. מי שלא נהג כלל לפני החג (למשל, שלא ידע על הפטירה) – החג אינו מבטל, ויתחיל לשבת אחרי החג.

חשבון השלושים

השבעה נחשבת כאילו הושלמה. ימי החג נמנים לשלושים, ואחרי החג ממשיכים לספור עד השלמת שלושים יום מן הקבורה. בפסח וסוכות, שהם שמונה ימים (תשעה בחו״ל) – רוב ה״שלושים״ עובר בחג. ויש פרטים מיוחדים: חג שמפסיק את השלושים, וחג שמבטל שבעה ושלושים יחד.

קבורה בחג

מי שנקבר מתו בחול המועד – אינו נוהג אבלות בפרהסיא בחג, ומתחיל את השבעה בצאת החג, ומונה שבעה ימים משם. ויש דינים מיוחדים ליום טוב שני ולחול המועד.

אבלות פרטית בחג

גם כשהשבעה מתבטלת – האבל ממשיך בדברים מסוימים: אומר קדיש, ונמנע מחלק מן השמחות לפי המנהג. וחשוב לזכור שהצער עצמו אינו מתבטל – וגם בחג, המשפחה זקוקה לליווי ולתמיכה.

ראו אבלות בשבת ובחג, קבורה ביום טוב והקיצור בסימן רכ.