האם קוברים מת ביום טוב או בחול המועד?

יום טוב ראשון

השולחן ערוך (או״ח תקכו, א) כותב: ״מת המוטל לקברו – אם הוא ביום טוב ראשון, לא יתעסקו בו ישראל... יתעסקו בו עממין״. הגמרא (ביצה ו ע״א) מבארת את הדין. כלומר, ביום טוב ראשון חפירת הקבר והטיפול נעשים על ידי גויים, ויהודים רק מלווים. במקומות רבים, ובמיוחד בארץ ישראל, המנהג לדחות את הקבורה עד מוצאי החג.

יום טוב שני

השולחן ערוך (תקכו, ד) ממשיך: ״ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, אפילו ביום שני של ראש השנה״ – כי יום טוב שני הוא מדרבנן, וחז״ל לא גזרו בו לעניין כבוד המת. לכן בחוץ לארץ קוברים ביום השני.

חול המועד

בחול המועד קוברים כרגיל, ומספידים רק לתלמיד חכם בפניו. האבלות – השבעה – אינה מתחילה עד אחרי החג, כי החג מבטל את האבלות הציבורית. אבל דברים שבצנעה – נוהגים. ראו אבלות בשבת ובחג.

האונן ביום טוב

האונן – כל זמן שהמת לא נקבר – דינו מיוחד בשבת וביום טוב: אם אין אפשרות לקבור – חייב במצוות. ראו דיני אונן והקיצור (קצו).

בפועל

בכל מקרה כזה החברה קדישא המקומית מכירה את המנהג ואת הדין, ופועלת לפי הוראת רבני המקום. אין צורך שהמשפחה תכריע בעצמה.

הקיצור מקדיש סימן שלם לקבורה ביום טוב.