האם אומרים תחנון בבית האבל?

המקור

השולחן ערוך (או״ח קלא, ד) כותב: ״נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבית הכנסת ביום מילה, ולא כשיש שם חתן״. כך נוהגים בכל העדות: בתפילות שבבית האבל בימי השבעה אין אומרים תחנון ונפילת אפיים.

הטעם

המפרשים נתנו טעמים שונים. יש שכתבו שבבית האבל שורה מידת הדין, ואין לעורר אותה בתחנונים על חטאים. ויש שכתבו שהתחנון, שעוסק בצער ובבקשה, מוסיף על צערו של האבל. הטעם המדויק משפיע על פרטים – כגון אם גם המתפללים במניין אחר באותו בית פטורים.

מה עוד משתנה

בבית האבל נוהגים גם שלא לומר ״למנצח… יענך ה׳ ביום צרה״ (במקומות רבים), ו״אל ארך אפיים״. בראש חודש אין אומרים הלל בבית האבל לפי מנהגים רבים, או שהאבל יוצא בשעת ההלל. במקום תחנון נוהגים לומר מזמור מט – ״שמעו זאת כל העמים״ – ולפעמים ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר. ראו תפילה בבית האבל.

האבל בבית הכנסת

אבל שמתפלל בבית הכנסת אחרי השבעה, או בשבת, נוהג כציבור – אומר תחנון אם הציבור אומר. גם בימי השבעה, אם יצא להתפלל במניין בבית הכנסת (במקום שהותר לו), הציבור אומר תחנון כרגיל.

אחרי השבעה

מתום השבעה אומרים תחנון גם בבית האבל, אף שהוא בתוך השלושים. כשמתפללים בבית האבל ביום השנה או בשלושים – אומרים תחנון כרגיל.