רש"י על במדבר פרק ו

כי יפלא. יפריש למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף:

נדר נזיר. אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין:

להזיר לה'. להבדיל עצמו מן היין לשם שמים:

מיין ושכר. כתרגומו מחמר חדת ועתיק, שהיין משכר כשהוא ישן:

וכל משרת. לשון צביעה במים וכל משקה, ובלשון משנה יש הרבה אין שורין דיו וסמנים (שבת יז, ב), נזיר ששרה פתו ביין (נזיר לד, ב):

חרצנים. הם הגרענין:

זג. הם קלפות שמבחוץ, שהחרצנים בתוכן כענבל בזוג:

קדש יהיה. השער שלו, לגדל הפרע של שער ראשו:

פרע. נקוד פתח קטן לפי שהוא דבוק לשער ראשו, פרע של שער ופרושו של פרע, גדול של שער, וכן את ראשו לא יפרע (ויקרא כא, י), ואין קרוי פרע פחות משלושים יום:

כל ימי נזרו קדש הוא. זו קדשת הגוף מלטמא למתים:

בפתע. זה אונס:

פתאם. זה שוגג ויש אומרים פתע פתאום דבר אחד הוא, מקרה של פתאום:

וכי ימות מת עליו. באהל שהוא בו:

ביום טהרתו. ביום הזאתו, או אינו אלא בשמיני שהוא טהור לגמרי, תלמוד לומר ביום השביעי, אי שביעי יכול אפלו לא הזה, תלמוד לומר ביום טהרתו:

וביום השמיני יבא שתי תרים. להוציא את השביעי או אינו אלא להוציא את התשיעי, קבע זמן לקרבין וקבע זמן למקריבין, מה קרבין הכשיר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמיני והלאה:

מאשר חטא על הנפש. שלא נזהר מטמאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין:

וקדש את ראשו. לחזור ולהתחיל מנין נזירותו:

והזיר לה' את ימי נזרו. יחזור וימנה נזירותו כבתחלה:

והימים הראשונים יפלו. לא יעלו מן המנין:

יביא אתו. יביא את עצמו, זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש כן כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה (ויקרא כב, טז), את עצמם, כיוצא בו ויקבור אותו בגיא (דברים לד, ו), הוא קבר את עצמו:

ומנחתם ונסכיהם. של עולה ושלמים, לפי שהיו בכלל ויצאו לדון בדבר חדש שיטעינו לחם, החזירן לכללן שיטעינו נסכים כדין עולה ושלמים:

חלת בלולת ורקיקי מצות. עשר מכל מין:

זבח שלמים לה' על סל המצות. ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם:

את מנחתו ואת נסכו. של איל:

וגלח הנזיר פתח אהל מועד. יכול יגלח בעזרה, הרי זה דרך בזיון אלא וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים שכתוב בהן ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג, ב), ספרי:

אשר תחת זבח השלמים. תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה, שצריך לטול הכהן הזרוע אחר שנתבשלה ולהניף לפני ה':

הזרוע בשלה. לאחר שנתבשלה:

קדש הוא לכהן. החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן:

על חזה התנופה. מלבד חזה ושוק הראויים לו מכל שלמים מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה, לפי שהיו שלמי נזיר בכלל ויצאו לדון בדבר החדש להפרשת זרוע הצרך להחזירן לכללן לדון אף בחזה ושוק:

מלבד אשר תשיג ידו. שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים, כפי נדרו אשר ידור כן יעשה מוסף על תורת נזרו. על תורת הנזיר יוסיף ולא יחסר, שאם אמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת לגלח על שלש בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידור כן יעשה:

אמור להם. כמו זכור שמור, בלע"ז דישנ"ט (באמרכם):

אמור להם. שיהיו כלם שומעים:

אמור. מלא, לא תברכם בחפזון ובהלות, אלא בכונה ובלב שלם:

יברכך. שיתברכו נכסיך:

וישמרך. שלא יבואו עליך שודדים לטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו, אבל הקדוש ברוך הוא הוא הנותן הוא השומר והרבה מדרשים דרשו בו בספרי:

יאר ה' פניו אליך. יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות:

ויחנך. יתן לך חן:

ישא ה' פניו אליך. יכבוש כעסו:

ושמו את שמי. יברכום בשם המפורש:

ואני אברכם. לישראל ואסכים עם הכהנים דבר אחר ואני אברכם לכהנים: