במדבר ו, כג

אמור להם. כמו זכור שמור, בלע"ז דישנ"ט (באמרכם):

אמור להם. שיהיו כלם שומעים:

אמור. מלא, לא תברכם בחפזון ובהלות, אלא בכונה ובלב שלם:

מַלֵל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי לְמֵימַר כְּדֵין תְּבָרְכוּן יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֵּימְרוּן לְהוֹן

מַלֵיל עִם אַהֲרן וְעִם בְּנוֹי לְמֵימָר כִּדְנָא תְבָרְכוּן יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּמִפְרַסְהוֹן יְדֵיהוֹן עַל דוּכְנָא בַּהֲדֵין לִישָׁן יֵימְרוּן לְהוֹן יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶךָּ. יִשָא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵם לְךָ שָׁלוֹם

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ – כְּבָר הִזְכַּרְתִּי בְּסֵדֶר וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (ויקרא ט כב) כִּי צִוָּה אֶת אַהֲרֹן לָשֵׂאת אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וּלְבָרֵךְ אוֹתָם בַּיּוֹם הַהוּא, וְכָאן צִוָּה לְדוֹרוֹת לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּפֵרֵשׁ הַבְּרָכָה שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָם. וְהִזְכִּירָה בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה לז): בַּמִּקְדָּשׁ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אוֹתָהּ בְּרָכָה אַחַת וּבַגְּבוּלִין שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, כִּי הַבְּרָכָה בַּמִּקְדָּשׁ מְיֻחֶדֶת בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד:

כה תברכו את בני ישראל - כלומר, לא תברכו מברכת פיכם כאדם שאומר תבואתה לראש פלוני כך וכך, אלא אלי תתפללו שאברכם אני, כמו שמפרש - יברכך ה' - ואני אשמע קולכם כאשר תאמרו, ואברכם - לישראל, כמו שמפרש - ושמו את שמי על בני ישראל - כשיברכו הכהנים לישראל בשמי ולא בשמם, אני אברכם לישראל, כמו שהתפללו הכהנים ואומרים: יברכך ה'.

כה תברכו להזכיר זכות ואני והנער נלכה עד כה וכה יהיה זרעך וזהו אשר עד כה ברכני ה' וכ"ה אותיות בפסוק שמע ישראל וכ"ה פעמים ל' ברכה בחומש וכ"ה פעמים שלום בחומש ולכך מתחיל ברכת כהנים בברכה ומסיים בשלום וזהו ה' יברך את עמו בשלום:

אמור ל הם. מלא ו' כנגד ו' ברכות. יברכך. וישמרך. יאר. ויחנך. ישא. וישם לך שלום. כנגד ו' ה'. תורת ה'. עדות ה'. פקודי ה'. מצות ה'. יראת ה'. משפטי ה':

כה תברכו את בני ישראל. ע"ד הפשט כענין זה תברכו, וכן (במדבר ח׳:ז׳) וכה תעשה להם לטהרם.

וע"ד המדרש כה תברכו, מסר להם הקב"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל. ולפי שעתיד למסור להם ארבעה ועשרים מתנות כהונה ועם זו הם עשרים וחמשה, לכך הזכיר הלשון הזה כ"ה תברכו, כלומר עם ברכת כהנים הם עשרים וחמשה. ודרשו רז"ל כה תברכו בנשיאות כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו בעמידה, כה תברכו בקול רם, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בשם המפורש. בנשיאות כפים דכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. בלשון הקודש, בעמידה, בקול רם, דכתיב (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם, מה התם בעמידה ובלשון הקדש ובקול רם, אף כאן פנים כנגד פנים דכתיב כה תברכו את בני ישראל אמור להם. בשם המפורש נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן (דברים י״ב:ה׳) לשום את שמו שם.

וע"ד הקבלה כה תברכו, מלת כה היא המדה העשירית שמתוכה מתנבאים הנביאים תמיד ואומרים כה אמר ה', וע"כ אמר כה תברכו כלומר תמשיכו הברכה ממדת החסד שהיא מדתו של כהן אל העשירית, ועם זה היה העולם מתברך בנשיאות כפיו של כהן ובכונת לבו, ולכך תמצא ה"א במלת כה תברכו והיא רמז לה"א אחרונה שבשם, וכן אמר דוד ע"ה (תהילים קמ״ח:א׳) הללוהו במרומים אחר שהקדים ואמר הללויה, כדי להשלים ה' המיוחד, ומפני שמלת כה היא מדת הדין רפה המנהגת את ישראל והיא כלולה ברחמים לפיכך כשאמר לו הקב"ה לאברהם (בראשית ט״ו:ה׳) כה יהיה זרעך חשבה לו לרחמים, שנאמר (שם) ויחשבה לו צדקה.

אמור להם. אמור מלא, אמר להם הקב"ה לכהנים לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין את ישראל תהיו מברכין אותן באנגריא ובהלות אלא תהיו מברכין אותן בכונת הלב, לכך נאמר אמור מלא. ועוד יכלול אמור מלא שהוא רמ"ח עם המלה, כי הברכה נבלעת ברמ"ח אברים שבאדם, וחסרון האחד הוא אבר הלב שממנו ישתרגו כל שאר האברים וכולן תלוים בו, ומה שנסתר מן המספר כי הוא כנגד השכינה השורה על כפי הכהן ונסתרת שם שהיא לב השמים שממנו יתברכו העליונים והתחתונים. ועוד יכלול אמור להם, בסתם לא במפורש, כי יש זמנים שהכהנים מזכירים את השם בנשיאות כפים בפרסום ויש שאין מפרסמין אבל מבליעין אותו, וכן דרשו רז"ל משרבו הפריצים היו מבליעין אותו. וכך יאמר הכתוב כי יש עתים במפורש זהו כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש, ויש עתים בסתם וזהו אמור להם בסתם. ועוד יכלול אמור להם זכו אמור להם לא זכו אמור סתם, שהרי הכתוב היה ראוי לומר ותאמרו להם אבל אלו אמר כן היה במשמע שהברכה להם נמשכת לעולם בין ראוין בין שאינן ראוין, ולכך כתיב אמור להם שהמובן ממנו זכו אמור להם לא זכו אמור סתם ולא להם. וכבר הודעתיך בפרשת ויבא עמלק שהכהן כשנושא העשר יתקדשו כל העשר והשפע יורד לשכלים הנפרדים והשכלים וישראל מתברכין, וזהו כה תברכו את בני ישראל את לרבות מלאכי השרת, אמור להם לכולן מעלה ומטה, והבן זה. ועוד יש לדרוש אמור מלא ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים לכהנים הנושאים כפיהם ולהקרותו להם מלה במלה והם עונין, וזהו אמור לשון אומר יחיד לרבים. ומה שהיה ש"ץ מקרא השלשה פסוקים לכהן הנושא כפיו מלה במלה תוכל להבין מעלתו וכחו כי כן דוגמתו של כהן למעלה שהוא מתברך ומקבל הברכה מעצם הרחמים העליונים ומברך לכנסת ישראל, וזהו סוד מה שדרשו רז"ל כל כהן המברך מתברך שנאמר (בראשית י״ב:ג׳) ואברכה מברכיך, ואם כן הכל דוגמא. וכן הברכה משתלשלת משליח צבור המתעטף בטלית לבנה לכהן ומהכהן לישראל, וזה מבואר. ועוד יכלול אמור להם שהכהנים חייבים לברך את ישראל כשישראל אומרים להם, וזהו לשון אמור להם ותרגם אונקלוס כד יימרון להון, ואחר האזהרה הם עוברין בעשה זה, אבל בלא אזהרה אינן עוברין, שכן מצינו בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש קאי אחורי עמודי, רבי אלעזר נפיק לבראי, כלומר שהיו חלשים ולא היה אחד מהם יכול לישא את כפיו, זה היה מתחבא בין העמודים וזה יוצא חוץ לבית הכנסת, כדי שלא יזהירו אותן לברך ונמצאו עוברין בעשה זה אם לא היו מברכין אחר האזהרה.

ובשם ה"ר יצחק הזקן בעל התוספות ז"ל אמרו שאין כהן נושא את כפיו אלא א"כ נשוי. ובאמת נראה שיש עקר לזה, לפי שאין האדם שלם בלא בת זוגו ואינו ראוי לא לברך ולא להתברך, ומטעם זה היו נדב ואביהוא ראוין ליענש שלא רצו להנשא והיו בנות ישראל ממתינות להם ויושבות עגונות כל ימיהן, וכבר כתבתי כי זאת אחת מן השש דעות שבאו לרז"ל במדרשם על חטאם, ומזה אמר הכתוב (תהילים ע״ח:ס״ג) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו, מה טעם בחוריו אכלה אש משום דבתולותיו לא הוללו, ומכאן נענשו לאחת מן הדעות כי לא היו ראוין שיתברכו ישראל על ידם, ועל כן יצטרך שיהיה הכהן שלם עם בת זוגו דוגמת המדות שהוא ממשיך הברכה מהן, וזה מבואר.

דבר אל אהרן נסמכה פרשת כהנים שהם קדושים לפרשת נזיר שהוא קדוש כשהשלים תורת נזרו.

ואל בניו מלמד שנשיאות כפים אפילו בכהן הדיוט.

כה תברכו בשנה ראשונה שהיו חונים במקום אחד לא הרגישו הכנענים בהם אבל בשנה שניה שתקנו להם דגלים וחצוצרות לצורך המסעות אמרו הכנענים עתה הם באים להלחם בנו אז הוצרכו לברכת כהנים פן יבואו עליהם האויבים פוק חזי על ידי העון וילחם בישראל וישב ממנו שבי. כה תברכו בעמידה כמה שנאמר אלה יעמדו לברך.

אמור להם מלמד שהחזן צריך לומר להם אמרו וכן מתורגם כד תימרון להון, מכאן שאין הכהן עובר בעשה שאינו עולה לדוכן עד שיצוו עליו.

כה תברכו את בני ישראל. הברכה כעבודה כדכתי' לשרת לפני ה' ולברך בשמו וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם והיא מצות עשה כדאמרי' כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בעשה:

אמור להם. כדמתרג' אונק' כד ימרון להון דאין עובר בעשה עד שיאמר לו והוא אינו רוצה והכי אמרי ר' אמי ור' אסי הוו טשו ביני עמודי שלא יאמרו להם ולא יטילו עליהם העשה דכל זמן שאין אומרי' להם אינם עוברים:

כה תברכו את בני ישראל אמור להם לפי שהקב"ה נתן לכהנים כ"ד מתנות כהונה וברכת כהנים היא מתנה חשובה להם והם כמנין כ"ה ואמר אמור להם והיה ראוי לומר אמרו להם כמו שאמר לשון רבים כה תברכו ואמר לשון יחיד לומר חידוש אמור מניינו רמז והמלה אחד הם רמ"ח לומר שכמו שהחרם נכנם ברמ"ח אברים כן ברכת כהנים נכנס ברמ"ח איברים ואף ע"פ שבאמרו אמרו גם כן יש רמ"ח לא ידענו זה החידוש אלא בזה השינוי או ירצה אמור להם חוזר לישראל שיאמרו לכהנים שיאמרו ברכת כהנים ושאינם עוברין הכהנים בעשה אלא אם אמרו להם שיברכו וזה הוא שתרגם אונקלוס כד תימרון להון: יברכך השם וישמרך. יש לשאול מדוע ברכם בשלשה ברכות אלו ולא בשאר מיני ברכות שיש בתורה. והתשובה נפרש בהם פירושים. הפירוש הראשון אלו השלשה ברכות הם כנגד ג' עולמות הברכה הראשונה כנגד עולם המלאכים פירוש ישלח ברכה מעולם המלאכים ולזה אמר לשון ברכה שהיא תוספת טובה כמו שעולם המלאכים יש לו יתרון ותוספת טובה על שאר העולמות. יאר ה' כנגד עולם הגלגלים שמהם באה האורה לזה העולם שבהם שמש וירח וכוכבים ולזה אמר יאר ה' ישלח לך ברכה מעולם הגלגלים ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וגו' ישא ה' פניו אליך כנגד עולם השפל ולפי שזה העולם כאלו נברא בכעס ובמדת הדין שכולו דאגות ומיתות לזה אמר ישא ה' יסר ה' כעסו ממך וישם לך שלום ויהיה פניו כמו פני ה' חלקם. הפירוש השני אלו הג' פסוקים כנגד ג' נפשות משכלת חיונית צומחת כנגד נפש המשכלת שיש בה תוספת טובה על שאר הנפשות שהיא לבדה יש לה השארות יברכך השם וכנגד נפש החיונית שבלב אמר יאר ה' פניו אליך ויחונך לשון נפש חיונית ישא ה' פניו כנגד נפש הזנה שרוב החלאים הם מצד המזון ולזה אמר ישא ה' כעסו ממך וישם שלום מצד המזון והסיר ה' ממך כל חולי ואמר אלו ברכות לומר שהקב"ה יברך לאלו השלשה נפשות. הפירוש הג' יש ג' מיני ברכות שאנו מברכין בהם לשי"ת ברכות המצות ציצית ותפילין ברכות השבח כגון מי שילדה אשתו זכר וברך הטוב והמטיב וברכת שהחיינו. ברכות הנהנין כגון האוכל והשותה וברכות הריח. כנגד ברכות המצות שהם העיקריות יברכך ה' כנגד ברכות השבח יאר ה' פניו אליך וכנגד ברכות הנהנין אמר ישא ה' פניו אליך ולא יבואו לך חולאים מצד הנהנין ור"ל שבעבור שאנו מברכים לשי"ת באלו השלשה מיני ברכות יברך השי"ת לנו בשלשה מיני ברכות. פירוש רביעי שלשה דברים אדם דורש בזה העולם בנים בריאות כבוד כנגד הבנים יברכך ה' וזה הוא שאמר ז"ל יברכך ה' בבנים וישמרך בבנות שהבנות צריכות שימור כנגד הכבוד אמר יאר ה' פניו וזה הוא ויחנך שחן וכבוד יתן ה' ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום שיהיו בשלום האיכיות הפועלים עם המתפעלים. פירוש חמישי כהן לוי וישראל לכהנים הנגשים אל ה' יברכך ה' תוספת טובה על לוים וישראלים ללוים שהם משוררים על הדוכן וצריכים חן ויחנך לישראל ישא ה' פניו אליך. פירוש ששי יש צדיקים ובינוניים ורשעים לצדיקים יברכך ה' לבינוניים שהשי"ת אין מסתכל בהם בפנים מאירות אף שמסתכל בהם יאר ה' פניו אליך לרשעים שאין מסתכל בהם כלל ופני ה' מביטים בארץ כדי שלא לראותו ישא ה' פניו אליך ירם פניו לעיין בך ולזה תקנו כנגד צדיקים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף הצדיק וכנגד בינוניים ואם צריכים רפואה רפאם וכנגד רשעים שראויין לקללה אמר וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע מרעה לטובה. פירוש שביעי בפסוק ראשון ג' תיבות כנגד אברהם יצחק ויעקב שבזכותם יברכנו בפסוק שני חמשה תיבות כנגד חמשה חומשי תורה שבזכותם יברכנו. בפסוק השלישי שבעה תיבות כנגד שבעה רקיעים שישלח ברכה לנו משם. פירוש שמיני בפסוק ראשון שלשה תיבות כנגדן שלשה שעולים לקרוא בתורה. ובפסוק שני חמשה תיבות וכנגדן חמשה שעולים לקרוא בתורה ביום טוב. בפסוק שלישי שבעה תיבות כנגדן שבעה שעולין בשבת ולפי שאמר וישם לך שלום כדי שלא יריבו שבט לוי עם ישראל תקנו כך חשבון שבט לוי כמנין ישראל בכל שבוע לעלות לקרוא בתורה בשבת בבקר שנים משבט לוי כהן לוי ובמנחה שנים כהן לוי הם ארבעה ובשני בשבת שנים כהן ולוי וכן בחמישי בשבת שנים הם שמונה וכן קורין שמונה בכל שבוע מישראל חמשה בשבת בשחרית אחד במנחה אחד בשני בשבת אחד בחמישי בשבת הם שמונה משום דלא אתו לאנצויי. פירוש תשיעי אותיות שבפסוק ראשון חמשה עשר כנגד יה שמורה שהש"י הווה ובפסוק שני ך' כנגד היה שחשבונו ך' ובפסוק שלישי עשרים וחמשה אותיות כנגד יהי שחשבונו עשרים וחמשה לומר שהקב"ה הוא היה והוא הווה והוא יהיה. פירוש עשירי כל האותיות שבשלשה פסוקים הם ששים וזה הוא שאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וכי ממי היה מפחד שלמה אלא היא ברכת כהנים שהיה חקוק סביב למטתו והאותיות כגבורים וכולם כמו אחוזי חרב שאפילו חלם אדם שחותכים לו ירכו הולך ומשים עצמו כנגד הכהנים כשנושאים כפיהם ינצל ויבורך. וסמך ברכת כהנים לפרשת הנזיר לומר שלפי שנתקדש לה' והזיר עצמו מן היין ומיצר הרע יחולו עליו כל אלו הברכות:

דבר אל אהרן וגו׳ לאמר. אמר פעם שניה לאמר, אולי כי חש הכתוב לומר שאינו אלא רשות, תלמוד לומר ״לאמר״ כי מצות עשה היא לאמר. עוד ירצה שלא לאהרן ובניו שהיו אז בנמצא לבד הוא מצוה, אלא גם לדורות. עוד נתכון לשון רוממות, לומר כי מצוה זו יש בה דבר מלך לקים הדבר, גם יש בה מעלה לכהנים כי הברכות מסרם ה׳ בידם, והוא אמרו ״דבר וגו׳ לאמר״.

כה תברכו את בני ישראל. סמך הברכות לנזירות כי היין קובע ברכה לעצמו אבל לא לאחרים, ואדרבא הביא יללה וקללה לעולם למ"ד עץ הדעת גפן היה (סנהדרין ע) וכן גרם קללה לאדם וחוה, ולזרעו של נח, וללוט. ומלת כה קאי אפרשה שלמעלה לומר שהכהן המברך לא יהיה שתוי יין בעמדו לברך את ישראל כי צריך לאמר הברכות כמ"ש אמור להם. ונקרא שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך ע"כ צריכין להיות כנזירים. ובמלת כה חתם כל הברכות שיהיו דוגמת ברכת אברהם שנתברך בכה שנאמר (בראשית טו ה) כה יהיה זרעך. ועל כן רצה בלעם לבטל מישראל ברכת כה שנאמר (במדבר כג טו) התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה. ואמרו במדרש אתה בקרבנותיך תבטל ברכת כה יהיה זרעך. ואני אבטל ברכת כה תברכו וגו'.

ובזה ראיתי ליישב, מה שמסיק ברבתי (בלק כ ז) בפסוק אולי אוכל נכה בו (שם כב ו) מה מנכין מן הסאה חלק כ"ד כך בקש לנכות מישראל חלק כ"ד מן ס' רבוא דהיינו כ"ה אלף, ויש להקשות מה יתרון לו בכל עמלו כשינכה כ"ה אלף מן ס' רבוא, ועוד למה נפלו דווקא כ"ד אלף, אלא ודאי שלא בקש כ"א לבטל מישראל ברכת כה וחשב שנפילת כ"ה אלף נוגע בברכת כה ובביטול ברכה זו יהיה לו מקום אז לקללם. אבל לא עלתה בידו כי לא יוכל להם כ"א במספר כ"ד עד מספר כ"ה ולא עד בכלל כי עמדה להם ברכת כה תברכו. לשלא תחול הקללה יותר וזה פירוש יקר.

ואולי מספר כה הוא בזכות כ"ד מתנות כהונה ועם ברכת כהנים הרי כ"ה מתנות כהונה בזכותם חלה הברכה על ישראל, ואם תשאל מה הנאה יש לכהנים בברכה זו שתהיה נחשבת בכלל כל מתנות כהונה ת"ל (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך. א"כ ע"י ברכה זו יקבלו גם המה ברכה. (ועיין חולין מט. ואני אברכם, תניא ר' ישמעאל אומר וכו' כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים). ועוד שנוסח הברכות יברכך ה' ודרז"ל (במ"ר יא ה) בנכסים, וברכה זו חוזרת גם לכהנים כי בזמן שיש לישראל נכסים מרובים לפיהם ירבו מתנות כהונה תרומות ומעשרות דאם לא כן מאין יקחו המן הגורן או מן היקב.

אמור להם. מכאן למדו רז"ל (ספרי ו קמג) שהחזן מקריא לכהנים מלה במלה נוסח הברכות, וטעמו של דבר שהחזן הוא הסרסור המושך שפע צינור ממקור הברכות תחילה ומוריק אותם על ראש הכהנים יחולו, כי הוא אומר תחילה אל הכהן יברכך ה' כדי לעשות את הכהן תחילה כלי גדוש ומלא ברכת ה' ואח"כ כשהכהן אומר לישראל יברכך ה'. הוא מוריק מן כלי מלא על כלי ריקן, אבל אם לא היה הכהן מתברך תחילה היה מוריק מכלי ריקן אל כלי ריקן. ובזה מיושב מ"ש (בראשית יב ג) ואברכה מברכך ומקללך אאר. והל"ל ואאר מקללך כדרך שאמר ואברכה מברכך. אלא שר"ל שהכהן המברך את ישראל אני מברכו תחילה כדי לעשות את הכהן כלי מלא וגדוש ויוריק מן כלי מלא ברכת ה' על ישראל אבל בקללה אין שייך לומר כן אלא אחר שיקללם אאר אותו ולא קודם, לכך נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם תחילה, (עיין חולין מט.) ע"י שיאמר החזן לכהן תחילה יברכך ה'.

אמור להם. לפי הפשט שני אופני ברכות כהנים היו גם בבהמ״ק. חדא בנשיאת כפים כמו האומר לחבירו. וחדא בתפלה כדאי׳ במס׳ תמיד פ״ה והובא בברכות די״א אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת וברכו את העם כו׳ וברכת כהנים. וכמש״כ התוספות שם וכבר ביארנו מקור הדבר בפרשת שמיני גבי ברכת אהרן ביום השמיני. ומש״ה פירש הכתוב כאן דנוסחות שתי הברכות שוין היינו כה תברכו בשעת התפלה שלא באמור להם:

אמור להם. הוא בנשיאת כפים ובאמירה לישראל:

דבר אל אהרן ואל בניו מפני שהוא מצות כהנים יחד הדבור לכהנים, ומ"ש דבר לישראל מעשה בכל אדם צריך לרבות הגרים, היינו כ"מ שכתוב בני ישראל צריך ריבוי על גרים ובארתי זה באורך בהתו"ע ויקרא (סי' קצא):

כה תברכו חז"ל למדו שג' דברים מעכבים בב"כ, שיהיה בלה"ק ובעמידה ובנשיאת כפים כמ"ש בש"ע א"ח (סי' קכח סעיף יד) ולמד לה"ק ממלת כה, וזה דעת ר' יהודה בסוטה (דף לח) שמבדיל בין מלת כן ובין מלת כה שמלת כה מציין שלא ישנה דבר ויהיה בלשון הזה, וכמ"ש במכלתא יתרו, כה תאמר אל מת יעקב, כה, כענין הזה, כה, שלא תפחות ולא תוסיף, ולמדו שיהיה בעמידה מברכות של הלוים. ור' נתן למד ממ"ש בפ' עקב לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך מבואר ששניהם בעמידה כן גי' הגמ' וכן הגיה הגר"א כאן, ולמדו שיהיה בנשיאת כפים ממ"ש וישא אהרן את ידיו, ור' יונתן אמר שי"ל שרק בענין זה שהיה ר"ח וק"צ וכ"ג, אך כבר אמר לשרתו הוא ובניו ששרות שניהם שוה, ושאין חילוק בין הזמנים דהא כתיב כל הימים, וה"ה לענין ברכה דאיתקיש לשירות וכ"ז מובא בסוטה שם, ועי' בשו"ת שב"י (ח"ב ס"א) ובשו"ת נוב"י מהד"ק (סי' ה'):

כה תברכו פי' חז"ל שבמקדש צריך לברך בשם המפורש ממ"ש ושמו את שמי על בני ישראל, ור' יונתן למד ממ"ש בכ"מ אשר אזכיר את שמי, ובגמ' סוטה (דף לח) מהפך ד"ר יאשיה לד"ר יונתן, וכבר בארתי זה בהתו"ה יתרו (סי' וא"ו) עיי"ש:

אמור להם כבר בארתי בהתו"ה ויקרא (סי' ס' וסי' קצ"א) שכ"מ שנאמר בני ישראל י"ל שבא בדיוק רק בני ישראל סבא לא גרים ורק בנים לא בנות, וריבה אורם ממ"ש אמור להם במקור תחת הצווי שפירושו בצד א' ברכות האמורים להם שברכם הקב"ה והם כוללים גם הנשים והגרים, כמ"ש לקמן יברכך ה' בברכה המפורשת כן גריס בחולין (דף מח) אמור להם לכולהו, וממ"ש ואני אברכם, מפרש שיברך את הכהנים והוא דעת ר' ישמעאל שם, ולקמן (סי' קמה) מביא דעת ר"ע שם:

אמור להם כבר בארתי ויקרא (סי' ג) בהבדלים שבין דבור ואמירה, שאמירה היא תמיד סמוכה אל אחר ונוכל לשאול תמיד אל מי אמר, ומזה ידעינן שנאמר להם פנים כנגד פנים ושיהיה שומע כמש"ש מנמוקי הרד"ק, ומה שלא אמר אמרו להם, כמ"ש כה תברכו בל"ר, הוציאו לדרשו על הש"ץ, וכמו שתרגם כד ימרון להון שמחויב לברך אם אמור להם שאז עוברים בעשה כשאין מברכים. והנה אחר שצוה לטהר את המחנה בכללה מכל הטמאים שלא יטמאו את מחניהם אשר ה' קדוש בקרבם, יצא לטהרם מכל שמץ בין בדברים הנוגעים בממון, שעז"נ פרשת גזל הגר להשיב את העשק ולרחוץ בנקיון כפיו, אם לטהרם מן הממזרים ע"י מי סוטה שבדקו כל הנחשדת עפ"י נס שהתמיד בקרבם כ"ז שבית המקדש היה קיים והם היו מנוקים מעון, היה מתמיד המופת הזה שהיה עדות גדול על ההשגחה וענין אלהי הנמצא ביניהם, ואחר זה הכין לפניהם קדושה מיוחדת לכל מי שיפליא להנזר מתאות העוה"ז הכלה ונפסד אל הטהרה והקדושה שאז קדוש הוא לאלהיו כל ימי נזרו, כמ"ש ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לרזירים, אחרי כל זאת צוה את אהרן ואת בניו שיברכו את בני ישראל, וענין הברכה הבאה מה' לבריותיו הוא התרבות השפע והטוב ממעון הברכות. והנה האל הטוב מוכן תמיד להשפיע טוב וחסד והמקור פתוח תמיד, כמ"ש כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה, רק שצריך שהמקבל יהיה מוכן לקבל השפע ההוא ע"י מעשיו והכנתו, אמנם יצויר שגם כשאין המקבל מוכן כ"כ יריק עליו השפע האלהית באמצעות אנשים אלהיים עובדי ה' שהם יפתחו צנור הברכה ע"י מעשיהם ותפלתם וברכתם ויריקוהו על העם, ובחר לזה את בני אהרן הקרבים אל ה' בעבודתם בקדש, שהם ישאו אצבעותיהם העשרה אל עשרה צנורות ומקורות אשר למעלה ובכח השם שיזכירו ימשיכו השפע למטה על העם, והיה מסגולת הברכה הזאת לפעול בעליונים, וברכה זו נקראת ברכה המשולשת כי היא מתפשטת על ג' ענינים כמו שיתבאר:

כ שפירושו ל' הוה שכך פירש גבי זכור תנו לב לזכור תמיד וכו' מורה על התמדת הפועל:

ל ולפי זה תהיה מלת אמור שב אל אהרן ובניו ומלת להם אל בני ישראל כאלו אמר כל אחד מכם אמור להם לישראל הברכות של יברכך יאר ישא האמורים אחר זה:

וידבר ה' אל משה לאמר וגו' כה תברכו את בני ישראל וגו' עד ויהיה ביום כלות משה. דעת המפרשים ששלשת הפרשיות האלה סוטה ונזיר וברכת כהנים נאמרו ביום שהקים משה את המשכן באחד בניסן כי שום נאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. אבל לא נתנו טעם אם אז נצטוו בהם למה לא נכתבו ולא נאמרו אלא במקום הזה. ולכן אחשוב שהדברים שנכתב בתורה כפי זמניהם נכתבו בסדר אמיתי וראוי שלא נאמרו שלשת אלה המצוות בהר סיני ביום הקמת המשכן אלא בזמן ובמקום שנכתבו כאן רוצה לומר במדבר סיני ומן אהל מועד נאמרו כסדר כתיבתם. ועם היות שביום השמיני למלואים אהרן ברך את העם עדין לא היה יודע סגנון הברכה הזאת עד המקום הזה שנצטוו בה כי אחרי שצוה השם במצות הסוטה ובמצוות הנזיר מהטעמים אשר זכרתי למעלה צוה בברכת הכהנים. מפני שבהיות המתנה כלו על הסדר האלהי שנתישב משכן האלהים באמצע כלב באמצע הגוף והלוים במשמרותיהם כפי משפחותיהם סביבו בצדדים ידועים והדגלים לשבטי ישראל ונשיאיהם סביב סביב איש על דגלו כמו שסבתם החכמה העליונה היה המחנה קדוש יפה אף נעים. ולכך צוה יתב' למשה שיצוה לאהרן ולבניו סגנון הברכה אשר יברכו בזאת את בני ישראל כלם כי בראותם אכלוסיהם יברך אותם כדי שלא יגיע אליהם נזק עין הרע שהרי בלק לזה עצמו נתכוון באשר שכר את בלעם לקלל את ישראל שיזיקם בעין הרע שהיה לו ולכך הוליכו למקומות שיראה מהם כל ישראל שוכן לשבטיו כמו שיתבאר הנה אם כן נצטוו ישראל אהרן ובניו על ברכת כהנים לצורך העם להיותם בדגליהם ועל משמרותיהם ואולי שלזה היתה הברכה שלשה פסוקים ובכל פסוק מהם זכרון השם המפורש. והיה זכרון הפסוק הראשון יברכך ה' וישמרך על דגלי ישראל ושבטיהם שהשם יתברך יברך את בית ישראל ושומ' נפשות חסידיו ישמרם. והיה הפסוק הב' כנגד הלוים יאר ה' פניו אליך ויחנך כי להיותם מורי התורה ומלמדיה כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ברכם באור פנים. שהוא הידיעה והחכמה והחנינה מלשון חונן לאדם דעת. וכנגד הכהנים שהיו במחנה שכינה בא הפסוק השלישי ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כי בעבור שהם היו נושאים את כפיהם אל השם בתפלה על ישראל ברכם שיקבל השם תפלתם תמיד והוא מלשון הישא מכם פנים. ואמר וישם לך שלום. שלא יהיה ביניהם מריבה והותרה השאלה הט'. ואני כבר כתבתי על פסוק ויהי כי זקן יצחק שהברכה שם משותף כי יש ממנה מהשם יתברך לנבראיו והיא השפעה והטבה כמו שנאמר וה' ברך את אברהם בכל ברכת ה' היא תעשיר. ויש ברכה שהיא מהנבראים אליו יתברך והיא הלול ושבח כמו ויברך דוד את ה' אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי ודומיהם ויש ברכה שהיא מהנבראים קצתם לקצתם והיא אינה שפע כמו ברכת השם לנבראיו ולא שבח והודאה כברכת הברואים לבורא אבל תפלה ובקשת רחמים על המתברך שישפיע עליו הקדוש ברוך הוא מברכתו. ולזה נאמר כאן דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם רוצה לומר שלא יחשבו אהרן ובניו שהם מברכים ומשפיעים בעצם ואמת הברכה העליונה על ישראל כי אינם אלא מתפללים בלבד על ברכתם וזהו אמור להם שיהיה ענינם אמירה ותפלה עליהם בלבד לא דבר אחר. ואמר יברכך ה' וישמרך שהיא ברכה בעניני הגוף שיברך וישפיע עליהם טובות הרבה בני חיי ומזוני. וישמור אותם שלא יחסרו מהם שכל דבר נוסף צריך שמירה כי להיות הדגלים באים להלחם בשבעת העממים היו צריכים ברכה ושמירה רבה ולפי שהיה הפסוק הזה נאמר על טובות הגוף לכן באו בו שתי תיבות בלבד זולת השם המפורש והם יברכך וישמרך. ואמר וישמרך אחר יברכך לפי שיברכך נאמר על העושר והתוספת בטובות הגשמיות ומפני שפעמים רבות יש עושר שמור לבעליו לרעתו יוצרכו לשמירה. והפסוק השני ברך אותם בטובות הנפשיות מהדעה והחכמה באמרו יאר ה' פניו אליך ויחנך שיאיר על נפשם אור השכל כמו שאמר באורך נראה אור ויחנך כי היה מתת אלהים וחסדו אשר חנן אלהים את עבדיו וכמו שאמר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. וכן אמר וחנותי את אשר אחון. ולהיות החנינה מיוחדת להשכלת הנפש וחכמתה תקנו ז"ל בתפלתנו לומר אתה חונן לאדם דעת. ובעבור שהיה הפסוק השני הזה בטובות הנפשיות לכן באו בו ד' תיבות זולת השם הנכבד והם יאר פניו אליך ויחנך. גם שמפני שאמר יברכך וישמרך השמירה האמתית היא שלא להסב פנים מן הנשמר על כן אמר אחריו יאר ה' פניו אליך כי באור פני מלך חיים ובפסוק השלישי באו מלבד השם הנכבד שש תיבות שהן ישא פניו אליך וישם לך שלום. לפי שהוא כולל לשני השלמויו' יחד הגופני והנפשיי ולכך היה מספר תיבותיו כמספר שני פסוקים הראשונים יחד כי הפסוק הזה רומז אל ההשגחה האלהית על הגוף ועל הנפש יחד עד שיגיעו אל תכלית ההצלחה והוא המכונה בנשיאות הפנים שהוא הפך הסתרת הפנים כי דבקות ההשגחה משלים לגוף ולנפש גם כן כמו שאמר ופניתי אליכם שהוא הפך אעלים עיני מכם ואמר וישם לך שלום שהוא מאמר כולל לשיהיה שלום ביניהם לא קטטות ולא חלוק מלכיות ושיהיה להם אורך ימים ושנות חיים שלום בגופים בין ליחותיו ויסודותיו. ונכלל בשלום גם כן חיי עולם הבא כמו שאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם הנה אם כן יוכללו בברכות הקצרות האלה כל מיני הטובות איש לא נעדר ולפי שהכהנים היו בזה מברכים במקרה מצד שיתפללו לשם על ברכתם של ישראל והמברך האמתי להם היה הקב"ה בהשפעתו. לכן אמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם רוצה לומר הנה הכהנים אין בהם אלא הדבור והתפלה שישימו ויזכירו שמי המיוחד לי על בני ישראל ואני אברכם באמת הברכה וההשפעה. ממני היא ולא מהם. זהו הדרך הנכון בעיני בפי' הברכה הזאת. גם אפשר לפרש עוד הברכה הזאת בדרך אחר והוא שכבר זכרו המדיניים שהמדינה תתחלק בכלל בג' חלקים מבני אדם: הא' מעובדי האדמה ובעלי האומניו' והמלאכות שיקראו עובדים. והחלק הב' מהמתבודדים והמעיינים אם בחכמות ובמשפט ואם בתפלות שיקראו עיוניים וחלק מאנשי המלחמה וגבורי הארץ והם הנקראים אנשי חיל וחכמי רומי קוראים אותם לאבור"אטורי אור"אטורי דיפ"נשורי. והיתה ברכת הכהנים על שלשתם להיות הקבוץ המדיני מתחלק אליהם. כי כנגד חלק העובדים אמר יברכך ה' וישמרך שישלח ברכה בכל מעשה ידיכם וישמרכם מכל נזק. וכנגד חלק המעיינים אמר יאר ה' פניו אליך ויחנך כנגד אנשי החיל אמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. רוצה לומר ולא למלחמה להכשל בה. ושמו את שמי הכהנים הנזכרים ישימו ויזכירו שמי המיוחד לי והיא השם המפורש על בני ישראל בברכם אותם. ואז אני אברכם כי בכל מקום אשר יזכירו את שמי אבא אליהם ואברכם ואפשר שאמר ואני אברכם כולל למברכים ולמבורכים יחד. ולפי שהיה צריך המזכיר את השם לדעת אותו היה הכ"ג יודע השם הנכבד ומזכיר אותו בברכת כהנים באותיותיו והכהן הדיוט מפני שלא היה יודע אותו היה מברך במדינה בכנויו וזה השם היה מוסר האב לבניו. והרב לתלמידיו פעם אחת בשבוע. והיו מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכהנים. כי הוא דבר אלהי ונעלם מאד ובמדרש אמרו יברכך ה' זו מצות עשה וישמרך זו מצות לא תעשה. יאר ה' פניו אליך זה תורה שבכתב דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. ויחונך זו נבואה כדכתיב כי מצאת חן בעיני. ישא ה' פניו זו מלכות בית דוד שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וישם לך שלום זה שמושל הקב"ה שאינו נקרא אלא כן בפי הבריות. רצו בזה שהיתה ברכת הכהנים לישראל בפסוק הראשון שידריכם הקב"ה בעשיית מצותיו ובשמירת אזהרותיו וזה בערך העם כלו. ובפסוק הב' ברכם בידיעת החורה ובהגעתם למעלת הנבואה שהם מדרגות חכמי ישראל ונביאיו. ובפסוק הג' ברכם בנשיאות מלכי בית דוד שזה יהיה בזמן הגאולה עתידה ובשמו של הקב"ה שאז יהיה נודע בפי כל הבריות וכמאמר הנביא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וגו' והוא גם כן פי' נאה ונכבד ומתקבל: