במדבר ו, יז

זבח שלמים לה' על סל המצות. ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם:

את מנחתו ואת נסכו. של איל:

וְיָת דִכְרָא יַעְבֵּד נִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֳדָם יְיָ עַל סַלָא דְפַטִּירַיָא וְיַעְבֵּד כַּהֲנָא יָת מִנְחָתֵהּ וְיָת נִסְכֵּהּ

וְיַת דִיכְרָא יַעֲבֵד נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ עַל סַלָא דְפַטִירַיָא וְיֶעֱבַד כַּהֲנָא יַת מִנְחָתֵיהּ וְיַת נִסְכֵּיהּ

ואת האיל יעשה וגו׳. בכ״מ דכתיב עשיה בקרבנות משמע גם שחיטה וזריקה גם הקטרה כדאי׳ זבחים דף ח׳ ועשה הכהן את החטאת שיהו כל עשיותיו לשם חטאת וע׳ בתוס׳ שם ד״ז ב׳ בד״ה וזבחת ועשית יכול אף הקטר חלבו ת״ל וזבחת. וא״כ היה במשמע כאן ג״כ שיקטיר אימורין ואח״כ וגלח הנזיר. והכי משמע מדכתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו שהוא אחר הקטרת אימורין. אבל באמת אינו כן אלא תגלחת מיד אחר שחיטה וזריקה. וכדתנן בנזיר דף מ״ה היה שוחט את השלמים ומגלח עליהם . וטעמו ש״ד דמפרש יעשה שחיטה וזריקה לבד יבואר במקרא כ׳ וא״כ פי׳ ועשה הכהן את מנחתו וגו׳. אין הפי׳ כאן הקטרה כמש״כ. אלא פי׳ ועשה שיכין הבילה וכדומה וכיב״ז מתפרש להלן ט״ו ה״ו כ״ח כ׳ ע״ש. וזה באמת כשר בבעלים. אלא משום שהבעלים עוסקים בגלוח ובישול השלמים ע״כ כתיב ועשה הכהן וגו׳ הוא יכין:

ר פירש מלת יעשה ישחט מפני שבעת השחיטה תליא מלתא שאם חישב מחשבה לאכלו חוץ לזמנו או למקומו פסלה מלהקריב. גם פירש על סל המצות ע"מ לקדש את הלחם מפני שבזולת זה יובן ששחט על מנת לקדש את הסל ולא את הלחם שבו:

ש דלא תימא של כל אחד ואחד מהנזכרים לעיל ובא לאפוקי חטאת דלא כדלעיל: